קיבוץ מענית (רגיל)

נא להכיר - רחל וארי מסל

דף הבית > נא להכיר או תראו אותנו >  נא להכיר - רחל וארי מסל
 
 
 נא להכיר - רחל וארי מסל (תושבים במענית והורים של גלית
 
 

רחל וארי גרים בדירה של אמא שלי ז"ל. זה לא אומר שאני מכירה אותם. הכל קורה דרך יאנה.

וכמה שזה רגיש ושביר עניין הבעלות של הדירות אצל התושבים.

אני מרגישה נבוכה כל שנה באפריל, כשהדיירים מתקשרים לשאול מה התכניות שלי והאם החוזה

ממשיך לשנה הבאה. אצלי זו רק מבוכה . אצלם זה חרדות ועוד הרבה תחושות לא קלות.

איכשהו אנחנו מדלגים על כל אלו בראיונות כאן אצלי. אולי בהמשך נכניס את הפיל לחדר.

כרגע הוא עוד נהנה מכך שאנחנו בבידוד והוא לא.

גלית הציעה לי לשוחח איתם. היה כף. אולי סוף סוף לא נהיה רק – "הדיירים" ו" בעלת הדירה".

נא להכיר – רחל וארי מסל. ברוכים הבאים בצל קורתנו.

נילי

מי אנחנו , מאיפה באנו,

רחל נולדתי בבוליביה. ההורים שלי ברחו לשם מגרמניה, בזמן המלחמה. בגיל 5 עברנו לארגנטינה.

אבא שלי היה רב רפורמי והתפנתה משרה בבואנוס איירס בפרברים.

דיברנו בבית גרמנית ובחוץ ספרדית. היום אני חושבת בספרדית. (כן היו לי הורים יקים.)

למדתי בבית ספר אנגלי. בגיל 20 אמא שלי מתה מסרטן. בגיל 23 התחתנתי.

יש לי גם אח גדול מצד אמא. מנישואים קודמים. חי בארה"ב.

עליתי עם ארי ועם הבן הבכור שלנו, חואן, לארץ בשנת 1980. הייתי בת 31.

אחרי שנתיים נולדה גלית .

נילי - היא הייתה ילדה טובה ?

רחל - בטח. אבל עשתה את הצרות שלה בגיל ההתבגרות...

גרנו בקרית אונו. בגיל 40 נולדה מעין, הבת הצעירה. באוגוסט האחרון התחתנה. יש לי 3 ילדים ו 3 נכדים.

עבדתי בתור מזכירה של מנכ"ל בארגנטינה, ובארץ בתיירות בזכות השפות שדיברתי ובהמשך בניהול אדמניסטרטיבי.

ארי – נולדתי בבואנוס איירס. גם ההורים שלי נולדו בארגנטינה. למדתי בבית ספר אנגלי. כמו רחל.

אני מבוגר מרחל בארבע שנים. אמא שלי נפטרה כשהייתי בן 6. אבא שלי התחתן שוב.

בארגנטינה למדתי הנדסה שנה אחת ואז עברתי ללמוד ניהול עסקים.

בארגנטינה כל עשר שנים יש משבר כלכלי. כשזה קרה , עלינו לישראל. בדיוק לפני 40 שנה.

גם אבא שלי עלה. יש לי שתי אחיות צעירות מצד אבא. הן חיות היום ברמת גן ובחיפה.

יש לי גם אחות בפריז, אח בבואנוס איירס ועוד אחות בשבדיה. אנחנו מפוזרים בכל העולם.

בקרית אונו גרנו קרוב לאבא שלי. אני מתקשה בעברית אבל יודע טוב ספרדית ואנגלית.

עבדתי כל השנים בתרגום ספרות טכנית/הנדסית . נתנו שרות לכל החברות החשובות בארץ.

עכשיו אני פנסיונר. גם רחל. עדין יש לי קצת עבודה בתרגום. רחל עוזרת לי עם האנגלית.

 
 

למה מענית ?

רחל - באנו בעקבות גלית. באנו לבקר אותה והתאהבנו במקום. תמיד רציתי לגור בקיבוץ.

מתאים להשקפת העולם שלי.

גם מבחינה כלכלית זה התאים לנו. לא צריכים בית גדול. משכירים את הבית בקרית אונו

ושוכרים כאן דירה צנועה.

מה אני אוהבת כאן ? – יש טבע. אנשים נחמדים. ערבוב של אוכלוסיה - גם ילדים וגם מבוגרים.

יש רוח טובה. עכשיו גם משלוחים מהמרכול. אנחנו מטיילים הרבה ביער.

מה לא אוהבת ? – עוד לא מצאתי. (נילי – לעזור לך ?)

ארי – אני אוהב את מענית. את הכל. אנשים וטבע. פותח את הדלת ורואה ירוק.

אני מבין עכשיו יותר את החשיבות של החיים בטבע. יש אויר. יש ריח טוב.

בעיר אפילו אין חניה. אנחנו עוזרים לגלית, נהנים מהשכנים ומהאווירה הטובה.

מה לא טוב ? שאני לא חבר קיבוץ. (הפיל בא לביקור..נ.ש.)

מרגישים עדין עולים חדשים ?

רחל - לא. במיוחד מאז שאני במענית. בקיבוץ אני מרגישה יותר שייכת. מאד טוב לי. מרגישה שמקבלים

כאן אנשים מבחוץ בלב חפץ. יש לי קשר טוב עם אנשים בשכונה.

ארי – הקושי עם השפה מזכיר לי.

אוי קורונה קורונה – משפחה בסגר. מה קשה ומה טוב ?

רחל - זה קשה. לא רואים את הילדים והנכדים. יש לי נכד בקיבוץ נחשון.

מזל שאנחנו בקיבוץ. יכולים לטייל קצת.

אני גם כותבת קצת. אוהבת לכתוב. (ראו קטע מצורף בסוף) באנגלית וספרדית.

ארי – מאד קשה להיות סגור. בעיקר שאסור לפגוש את הנכדים. לא תיארתי לי שזה יכול לקרות.

אלוהים ?

רחל - אני לא דתיה. אין לי קשר עם אלוהים. גם לא בשעות מצוקה. יותר עסוקה באנשים.

ארי – קשה לי להגיד לך. אני אישית לא בקטע הזה.

דעות שקשה לנו לשמוע. קבלת השונה.

רחל וארי – גזענות.

רחל - בעניין קבלת השונה – בפסח תמיד אבא שלי היה בוחר נושא לשיחה. משהו מההגדה.

למשל – כתוב על ארבעה בנים. אחד רשע. למה רשע ? כי הוציא את עצמו מן הכלל.

בגלל זה הוא רשע ? גם אם כפר בעיקר , זה לא אומר שהוא רשע. על זה דיברנו.

ארי אני מאד רגיש ביחס לערבים. אני מאד אוהב את הקיבוץ ואת האזור שלנו,

כי יש כאן יחסים נורמלים בין יהודים וערבים.

היו לנו אורחים. הראינו להם שיהודים וערבים אוכלים ביחד, קונים ביחד, חיים ביחד.

פעם התארח בארץ גנרל מדרום אמריקה. שאל אותי – האנשים האלו שראיתי

במרכז העיר הם ערבים ? אמרתי – כן. אמר – אבל כתוב בעיתון שאתם הורגים אותם.

הפוליטיקה נוכחת בחייכם ? גם עכשיו ?

רחל – אני אדם פוליטי. תמיד הייתי. חברה במרץ. אני שמאלנית אבל לא פנאטית.

חברה ב"נשים עושות שלום". תנועה נהדרת עם הרבה נשים חכמות מכל המגזרים.

עם מטרה חשובה למרות שהמצב די מתסכל.

ארי – רחל אדם יותר פוליטי ממני. אבל כן. גם אני .

מה יהיה ? אחרי הקורונה.

רחל - לא יודעת. אם אנשים ישכחו מה חשוב בחיים ומה לא, אז הכל יחזור להיות כמו שהיה.

ארי – אני חושב שנחזור לנורמליות אבל שונה. עם פחות לחץ. החיים יהיו יותר אוביקטיבים.

יותר סוציאליים. יותר חברתיים.

דוד שלי גיבור .

רחל - אח של אבא שלי לא עזב את גרמניה בזמן המלחמה. נשאר יחד עם קבוצה של ילדים יהודים יתומים.

כמו יאנוש קורצאק. איתם הלך לטרזינשטאט ואז לאושוויץ. הצליח להשיג להם הטבות מהגרמנים.

ככה הם שרדו. חבריו ניסו לשכנע אותו להוביל מרד. הוא התנגד כי ידע שאז יהרגו את הילדים.

הוא מת באושוויץ. (מצורף מאמר עליו מהעיתון).