קיבוץ מענית (רגיל)

נא להכיר - רימון ושיר גרנות פלד

דף הבית > נא להכיר או תראו אותנו >  נא להכיר - רימון ושיר גרנות פלד
 
 
 נא להכיר - רימון ושיר גרנות פלד והילדים אורי ואמיר
 
 

שיר פנה אלי להתארח אצלי. מאד שמחתי. כולם מוזמנים לפנות.

יש מקום לכולם. גם חברים וחברות קיבוץ יכולים. לא רק תושבים.

את רימון אני קצת מכירה כי היא מעין שמר. את שיר – מהנגינה שלו בחגים.

אפילו חיזרתי אחריו בקשר ליום הזיכרון. בסוף לא הסתדר אבל גם אין יום זכרון.

יש קורונה. וגם הסתמסנו אחרי דיון בקבוצת הוואטסאפ של השכונה שלו.

אכפת לו ממה שקורה כאן וגם לי אכפת. ובטח גם לכם. וגם אם לא – זה גם בסדר.

נא להכיר – שיר, רימון , אורי ואמיר. הבנים חזרו להיות רוב.

נילי.

 

מי אנחנו , מאיפה באנו, איך הכרנו ומה אוהבים במענית ומה לא.

 

שיר: בן 39, במקור מקיבוץ דפנה. לימודי הלחנה ועיבוד ב"רימון", תואר שני במדעי המחשב מהאונ' העברית. מתכנת ומפתח אלגוריתמים ב Resonai, סטארטאפ שעוסק במציאות רבודה (Augmented Reality).

רימון: בת 41, גדלתי בעין-שמר, לאבא בן מענית ואמא בת עין-שמר (גיורא ונטע). בשבתות היינו רוכבים על האופניים למענית ולמדתי דרך הרגליים ששביל הקזוארינות בכניסה למענית הוא עליה. תואר שני בעיצוב מבצלאל, עוסקת בעיצוב שירות, שזה אומר לעזור לגופים ציבוריים ומסחריים לזהות את הצרכים של הלקוחות שלהם ולעצב עבורם שירות מותאם. אני אוהבת את העבודה שלי מאד.

אוּרי: בן 6 (ב 13 באפריל), בוגר בגן חצב. אוהב יצירה, אותיות, מספרים ו Just Dance.

אמיר: בן 4, בגן תמר, אוהב כבאיות וכוחות הצלה מכל סוג, לאחרונה נהנה להמציא שירים.

הכרנו ב 2012 דרך שיחה על שיר של פול סיימון בפייסבוק.

גרנו עד לפני שנה בפרדס-חנה, למרות שאוּרי ואמיר במערכת החינוך במענית מאז שנולדו. עברנו לכאן בשביל לחיות בקהילה, ובשביל הסביבה הפתוחה, בלי גדרות, ובלי הצורך להסיע לכל מקום את הילדים במכונית.

שיר: אני אוהב במענית את הנוי, את הקהילה המגובשת ואת החבורה בשכונת הוואדי. לא אוהב את היעדר הוודאות שכרוך בלהיות תושבים, ואת היחס של המערכת אלינו כאזרחים מדרג ב', שניזונים משמועות בנוגע למה יהיה עם מעמד השוכרים לנוכח השיוך וכיו"ב.

רימון: אוהבת שאנחנו במרחק הליכה מהסבים (הוריי), מהיער, מהמרכול, ומכל דבר שאנחנו צריכים עבור הבית, מלבד העבודה. אוהבת שהילדים מכירים את כולם ויכולים להגיד להם שלום בדרך ולפטפט איתם, ואת הארוחות המשותפות על הדשא בשכונה, ובכלל שאם מישהו צריך משהו אז תמיד יש מישהו אחר שיהיה לו את זה.

לא אוהבת את הנסיעה הלא-זהירה בקלאבקארים על המדרכות, בעיקר בשעות אחה"צ, בהן יש הרבה ילדים בשבילים.

שנינו אוהבים לקחת חלק בפרויקטים שקשורים לתרבות וקהילה, וזה מחזק את תחושת השייכות שלנו למקום.

אורי: אני הכי אוהב את פינת הפילבוקס, את פינת בית הקברות, הארכיון ואת החורשה בגלל שזה מקומות שקצת יכולים לעשות בהם כמה דברים. כמו שבארכיון יכולים לבקר אצל רינה ולבדוק אם יש משהו חדש שהתגלה.

אמיר: אני גם אוהב את הארכיון ואת בית הקברות...

אורי: אני לא אוהב שיש כל מיני לכלוכים ביער, כמו ביום שהגן שלי הלך לטיול ואז אנחנו מצאנו מקום שעשו בו פיקניק ולא ניקו והיו שם קצת ניירות וכולנו אספנו.

על קבוצת הוואטסאפ של תושבי השכונה

אלמנט חשוב בחיינו, קצת כמו משפחה מורחבת. חולקים חרדות מהקורונה, מצרכים מהמרכול, ובדיחות של עידו (עזוז). משמשת גם להמלצות על מסעדות, התארגנות לארוחות, פיקניקים משותפים, ושירות איסוף חבילות מהדואר.

אוי קורונה קורונה – משפחה בסגר. מה קשה ומה טוב ?

שיר: למזלנו שנינו יכולים לעבוד מהבית, ומקומות העבודה שלנו עדיין בסדר, בינתיים. אבל זה מוסיף עומס ותחושה שכל הזמן כל הזמן אנחנו לא מספיקים כלום - לא בעבודה ולא בבית. לפעמים יש שעה-שעתיים לעצמנו בערב. הטוב הוא שאני רואה את הילדים לא רק במצב רוח בוקר ומצב רוח ערב אלא איך שהם לאורך כל היום, עם היופי והניג'וס שבזה.

רימון: קשה לי הגעגוע למשפחה המורחבת, לסבים ולדודים, שלא נחגוג פסח יחד ושלא מתראים בשבתות. הטוב הוא שאנחנו מבלים הרבה זמן עם הילדים שלנו ומגלים שהם אנשים סימפטיים בסך הכל. לאחרונה רשמנו את אורי לכיתה א' וזה חיזק את התחושה שהזמן לבלות איתם לפני שיגדלו הוא עכשיו.

אורי: אני לא אוהב כל כך שאנחנו לא יכולים לצאת מהבתים וללכת למקומות.

אמיר: אתם יודעים מה מעצבן אותי? למה היא (הקורונה) לא עוברת???

אורי: אני אוהב בקורונה שכולם מרגישים כמונו ואין מישהו שלא דומה וככה אנחנו יכולים להרגיש באמת שאנחנו לא מיוחדים שאנחנו כמו כולם (מתכוון שכולם חווים את הקורונה בצורה דומה).

דעות שקשה לנו לשמוע. קבלת השונה.

אורי: מעצבן אותי לשמוע כשמרביצים למישהו או שהחטיפו לו. וזה ממש לא טוב.

שיר: קשה לי עם חשיבה קונספירטיבית כי יש לה השלכות מסוכנות, דוגמת התנגדות לחיסונים.

רימון: גזענות עדתית, ועיוורון של אנשים לפריבילגיות שהיו להם בחיים ושהם מעולם לא נצטרכו לעבוד בעבורן. לקח לי זמן לזהות את שלי...

הפוליטיקה נוכחת בחייכם ? גם עכשיו ?

רימון: כל הזמן, בעיקר דרך רשתות חברתיות. עוולות פוליטיות מיתרגמות אצלי מהר מאד לאיך זה גורם לאנשים להרגיש ובמי זה פוגע. הייתי רוצה להיות בנאדם שעושה יותר בנושאים שמטרידים אותי, כמו אלימות נגד נשים, או המצב בעזה, אבל זה כרגע לא קורה.

שיר: הסיקור המיינסטרימי של "מירוצי סוסים" - מי סגר דיל עם מי ומי מוביל באיזה סקר - הוא בעיקר רעש בעיני. מאד מתעניין בפוליטיקה במובן של ייצוג אינטרסים של אנשים וקבוצות.

אלוהים? יחסינו לאן?

אורי: אני חושב שהוא לא כל כך אמיתי אבל לפעמים כשאני שומע סיפורים של אלוהים אני מתחיל לחשוב שאלוהים קיים. ואלוהים לפעמים נראה לי שהוא ענן.

שיר: לא מרגיש שחסר לי אלוהים כדי להשלים את התמונה.

רימון: אין לי אלוהים.

מה יהיה ? אחרי הקורונה.

אורי: יהיה גן ועוד עבודה ואני מקווה שזה יקרה עוד… לא הרבה זמן.

רימון: אנחנו מתרגלים כל כך מהר להכל. אם היו אומרים לנו לפני חודש שמה שקורה עכשיו יקרה - לא היינו מאמינים. מה שלא יהיה אחרי הקורונה, תוך שבוע אני ארגיש שככה זה היה תמיד.

שיר: כמו בשיר "הימים האחרים" של להקת פיקוד מרכז:

"נביט אז זה בזה במבטים המוזרים / ונזכור אז כי הלכנו יחד לימים האחרים."

משהו על מוסיקה. זמר אהוב? משורר נערץ?

שיר: אוהב את רנדי ניומן, לפני שנה וחצי ארגנתי עם חבר ערב מחווה לכבודו ב"בארבי" בתל אביב בהשתתפות הרבה אמנים ישראלים. הייתי אמור לנסוע לראות אותו בהופעה בגרמניה במאי הקרוב, אבל אז הגיעה הקורונה…

רימון: אלון עדר, אביתר בנאי, וענת מושקובסקי, שהייתי לאחרונה בהופעה שלה ומאד נהניתי.

אורי: אני מאד אוהב את נטע ברזילי כי היא שרה שירים ויום אחד ראיתי בטלויזיה שהיא שרה שיר שאני לא בדיוק מבין שהמילה היחידה היתה "קורונה".

 
 

משהו אישי שליאתגרתם אותי. להתייחס ל "אזרחים דרג ב' " ? לזמרים שאהובים עלי ?

לדובי הגדול ? לנסיעות של הקלאבקארים במדרכות? (למה שם אין באמפרים ?)

אני הולכת עם אורי. "כולם מרגישים כמונו." לא חשבתי על זה. כולנו מרגישים עכשיו

כלואים בבית שלנו. גם אם הוא משויך לנו וגם אם לא. גם אם הוא גדול וגם אם הוא קטן.

גם אם אנחנו ערבים וגם אם יהודים. גם דתיים וגם חילונים. גם ישראלים וגם גרמנים.

ואחרי הקורונה – בטח נשכח את זה.... בואו להתראיין ותשלחו תגובות.

תודה רבה לשיר ורימון. תודה לאורי ! ולאמיר.

נילי