קיבוץ מענית (רגיל)

נא להכיר – לילך ויניר נחמני

דף הבית > נא להכיר או תראו אותנו >  נא להכיר – לילך ויניר נחמני
 
 
 

נא להכיר – לילך ויניר נחמני

והילדות אלינור ועמנואל

 
 

הכח הנשי ממשיך להתחזק.

אז חזרנו. הסתיימו ימי הזיכרון וחג העצמאות.

אני פוגשת עכשיו תושבים שלא הכרתי בכלל. מתקשרת בלי לדעת מי יענה לי בצד השני.

עם לילך זו הייתה הפתעה מרגשת. התשובות שלה בהמשך לא משקפות כמה היא מרשימה. שלא לדבר על השם שלה... הייתה לנו שיחה מלאת סקרנות הדדית וכבונוס קיבלתי מחמאות על הסרט של ארזי, ועל ארזי. לילך ויניר הם שכנים די קרובים של ארזי. גרים בצמוד ליוחנן.

יניר הוא האח של אמוץ, (דומים) בן זוגה של מאיה מרגולין . כידוע הכרתי עכשיו קצת את אמוץ בעבודה על טקס יום הזכרון. ואת אילאי. היה כף. אז פתאום הכל התחבר. ככה זה בארצנו הקטנה.

נא להכיר – לילך ויניר נחמני.!

מי אנחנו – מאיפה באנו, קצת ביוגרפיה, ילדים, מה עושים, כמה שנים במענית.

לילך ( 35) – נולדתי בקרית נורדאו, בגיל 5 עברנו לגור באבן יהודה, ובכיתה ה' עברתי עם משפחתי להתגורר בכפר הנוער הדסים. אמא שלי עבדה שם בפנימיית נוער וזה חייב את המשפחה למגורים במקום.

בפועל זה עזר מאוד בעיצוב האישיות שלי ובמי שאני היום – שם גיליתי את האהבה והסיפוק שיש בעבודה עם בני נוער.

לאחר הצבא והטיול הגדול בהודו (שם פגשתי את יניר), עברתי להתגורר ברמת גן ותל אביב, ולמדתי תואר ראשון בכימיה ותואר שני בקרימינולוגיה. לקראת הלידה של אלינור החלטנו לעבור לאזור וכיום אנחנו כבר 6 שנים במענית.

בשנים האחרונות למדתי לתעודת הוראה במתמטיקה והיום אני מחנכת ומלמדת מתמטיקה ב"התיכון המשותף חוף הכרמל" שנמצא במעגן מיכאל.

נילי: למה לא במבואות עירון ?

לילך - אני מאוד אוהבת לעבוד עם בני נוער ומאוד אוהבת את העבודה שלי אבל רציתי שתהיה הפרדה בין הפן המקצועי לבין הפן האישי.

יניר (36) – נולדתי בקיבוץ חמדיה, בן שני אחרי אח שלי אמוץ נחמני (נשוי למאיה מרגולין).

כשהייתי בן 15 ההורים שלי החליטו לעזוב את הקיבוץ ועברנו לגור בפרדס חנה. עברתי ללמוד במבואות עירון. כיתות יא – יב.

לאחר הצבא והטיול להודו (שם פגשתי את לילך), עברתי להתגורר ברמת גן ותל אביב. למדתי לתואר ראשון בקולנוע ועבדתי כתאורן בהפקות שונות.

לפני כ-6 שנים עברנו יחד לגור במענית והחלטתי לעשות הסבה במקצוע. למדתי ברופין "מכשור ובקרה" והיום אני עובד בחברת בקרה ואוטומציה כטכנאי בקרה.

אלינור – בת 6.5, הגיעה למענית בגיל 10 חודשים והיום לומדת בכיתה א' בבית ספר רעות.

אוהבת לרקוד, לעשות יצירה ולבלות עם חברות.

עמנואל – בת 2.5, נולדה במענית והיום נמצאת בגנון שקד. אוהבת לצייר ולבנות פאזלים.

מה אנחנו אוהבים במענית?

אנחנו חושבים שקיבוץ זה מקום מצוין לגדל בו את הילדות. יש להן את האפשרות לחוות את הטבע והמרחבים שיש לקיבוץ להציע. אנו מרגישים שכאן אנו יכולים להעניק להן את תחושת החופש והביטחון לו הן זקוקות.

מעבר לכך, אנחנו אוהבים את העובדה שאנו יכולים לגור בקרבתם של מאיה, אמוץ והילדים – הקשר בין הילדים מאוד חזק והם מאוד אוהבים לשחק יחדיו.

מה אנחנו לא אוהבים במענית?

תחושת חוסר הוודאות, והעובדה שאנחנו לא יודעים אם נוכל להמשיך לחיות במענית בשנים הקרובות ואולי למצוא כאן איזשהו בית קבע שנוכל להמשיך את החיים בקיבוץ שאנחנו מאוד אוהבים.

מה קורה היום עם הפרנסה. (ימי קורונה )

לילך – אני עובדת מהבית. בבקרים אני מלמדת שיעורים מקוונים, מקיימת שיחות אישיות עם התלמידים שלי שהתקופה הזאת לא פשוטה עבורם וזקוקים לתמיכה. תוך כדי זה גם מנסה לשמור על שגרה אצל הבנות שלא יישבו כל היום מול המסך כשאני עובדת. בערב כשיניר חוזר אני מכינה חומרי לימוד ומתכוננת ליום המחרת.

יניר – אני ממשיך לעבוד כרגיל וברוב הימים יוצא בבוקר לעבודה מהשטח. בערב כשלילך צריכה לעבוד או שאני מרגיש שהיא זקוקה להפוגה מהטיפול בבנות אני מנצל את הזמן כדי לבלות איתן.

איך חווים את הסגר ? הבידוד ? מה הכי קשה ? משהו טוב ?

לילך – קשה לי המרחק מהמשפחה שלי ומהתלמידים שלי אבל אני משתדלת להסתכל על הטוב ונהנית מהתקופה שאני נמצאת עם הבנות ויכולה להיות איתן ולחוות אותן בעצמי ולא דרך עיניהן של נשות החינוך שמלוות אותן.

יניר – אני נהנה מכך שיש יותר זמן של המשפחה הגרעינית.

אלינור – נהנית מאוד מהתקופה בבית, מחר היא אמורה לחזור לבית הספר. לדבריה היא שמחה לפגוש את החברות שלה, אבל ללמוד.... לא כל כך.

קבלת השונה והזר. דעה ששמעת והיה לך קשה לשמוע. או לקבל.

לילך – קשה לי עם אפליה ואי קבלת השונה לא משנה על איזה רקע.

יניר – מפריע לי דעות גזעניות ויהירות. דעות שפוגעות בבני אדם אחרים.

פוליטיקה עכשיו ? זה מתאים ?

אנחנו עוקבים אחר הפוליטיקה ומדברים על פוליטיקה וחשוב לנו להצביע אבל לא פעילים במפלגה כזו או אחרת.

בימים אלו אנו חושבים שהפוליטיקה נוכחת בחיים של כולנו ואנחנו מקווים שיהיה טוב.

לילך – בבית הספר כשאני מדברת על פוליטיקה מאוד חשוב לי להביא מגוון דעות על מנת לעודד את התלמידים לחשיבה עצמאית משלהם.

זכרון ילדות ?

לילך – גדלתי בבית פתוח, תמיד היו אצלנו בבית מלא חברים שאהבו לבלות אצלנו אחרי בית ספר ובשבתות.

יניר – מחמדיה אני זוכר בעיקר את השמש, החום הבלתי אפשרי והיתושים.

 
 

משהו אישי שלי - לילך מספרת איך המגורים בכפר הנוער הדסים עיצבו את חייה. אולי זו תהיה השאלה הבאה

שלי. חוויה שעיצבה את חיינו. לפעמים אנחנו מבינים את זה הרבה שנים אחרי שזה קורה.

בשיחה בעל פה לילך ציינה שהשנים בהדסים השפיעו גם על הרתיעה שלה מגזענות. פגשה שם אוכלוסיות שונות

מכל קצווי עולם ולמדה שכולנו בני אדם ללא הבדל צבע, גזע ומין. הלוואי וגם מענית הייתה מקום עם מגוון אוכלוסיות

כמו הדסים.

אני , דרך אגב, חייתי שנה אחת בבית שאן. שנת י"ג בשומר הצעיר. בשכנות לחמדיה של יניר.

החום שם באמת בלתי אפשרי לבני אדם. אבל למדתי המון על אנשים ששונים ממני , וכמה הגיוון מעשיר.

תודה רבה ללילך, יניר והבנות. נילי