| עלי אבו עטה מכפר קרע שבואדי ערה . התחיל לעבוד במענית מיד אחרי מלחמת השחרור 1950 . במשך למעלה מעשר שנים עבד בכרית אבן מקומית סביב גדר הקיבוץ במיוחד לכיוון גבעת חביבה ובאיזור צפון, איפה שלמענית היתה מחצבת אבן ליצור חצץ ואבן לבניה .
עלי היה מומחה לאבן ולימד את החברים שעבדו איתו איך לכרות את האבן מהאדמה ,איפה בדיוק לשבור את האבן כך שתתאים לבניה . מהאבנים שהוציאו השתמשו לבנית קירות תומכים . ומבנים שלמים מאבן ללא סיתות , חלק מבתים ואלו ומבנים קיימים במענית עד היום .. יותר מאוחר גם הכניסו קומפרסור שבעזרתו קדחו באבן חורים ופיצצו את הסלע בעזרת חומר נפץ תוך קריאת "וארדה , וארדה !!" כאזהרה לפני פיצוץ . עשו זאת גם בחציבת האבן וגם לצורך חפירת יסודות לבתים במענית . בתקופת מתיחות בטחונית סביב מענית ובארץ נחפרו וניבנו הרבה מקלטים שבחלקם קיימים עד היום . עלי היה שותף פעיל בחפירות (שבמענית היו תמיד קשורות בסלעים ), ובבניית המקלטים . בסוף שנות ה50 של המאה הקודמת , עבר עלי לעבוד בבנות ועבד שם יחד עם ראובן כהן, אליק רזניק, אליעזר בן דוד וחברים נוספים . עלי היה מגיע לעבודה יום יום רכוב על אופניים מכפר קרע כשאיתו שקית אוכל למשך כל יום העבודה . המפגש שלי עם עלי התחיל כשהייתי חניך בכיתה י' במבואות עירון 1955-6 , עבדנו כל יום אחה"צ שעתיים-שלוש ואני התחלתי שם את הקריירה של עבודה בענפי הפירות, שנמשכה כל חיי, עד יציאתי הסופית לפנסיה. פגשתי את עלי כחניך במוסד ועבדנו לפעמים יחד. עלי היה מסיים את יום העבודה סביב 16.00, עולה על האופנים ונוסע לביתו כל יום 10 ק"מ .
תוך שלושה חודשים משובי למענית לאחר השירות הצבאי ב-1961 , מסרו לי הוותיקים בענף הבננות את ריכוז הענף. הם אמרו שאני מכיר ויודע את הכל ושמחו שצעיר כמוני לוקח את הריכוז . מצאתי ענף "כושל" עם תוצאות מקצועיות עלובות ובעקבות כך גם כושלות מבחינה עסקית . לאחר קורס יסודות גידול בננות במדרשת רופין ,ומפגש בלתי אמצעי עם מגדלים מכל רחבי הארץ , הבנתי את הטעיות ואת הדרוש תיקון בגידול על אדמות מענית . אחד המזיקים הגדולים לבננות הן נמטודות האוכלות את השורשים , יש חומר שצריך להזריק אותו באדמה סביב כל עץ במזרק מיוחד, ועבודה זו הטלתי על עלי , זה לא פשוט ומאוד מעייף, אבל עלי עשה זאת במסירות ללא גבול . ההשפעה על המטע היא מהירה. העץ מתחיל לחיות ובהתאם גם גודל ומשקל האשכולות . עוד מזיק רציני במטע הם עשבי הבר , גם כאן עלי היה הרסס האולטימטיבי, שריסס ידנית בהקפדה יתרה את כל חלקות המטע. ידוע שעץ בננות ללא מתחרים בצורת עשבי בר מניב יבולים הרבה יותר גבוהים מעצים "החיים" בתוך מרבדים של עשבי בר .
עוד עבודה שעלי התמחה בה לפני תקופות המיכון ועשה זאת בקבלנות היתה חפירת בורות לנטיעת מטע צעיר . כל שנה נטענו 30-50 דונם ובכל דונם היה צריך לחפור 100עד 120 בורות בעזרת קלשון, טוריה ומעדר . עלי הצליח תמיד לעמוד בלו"ז הצפוף של המשימה, כשאיכות עבודתו המעולה לא השתוותה לאף אחד אחר . עוד עבודה שעלי הצטיין בה היתה תמיכת אשכולות ועצי הבננות . האשכול שמשקלו 20 עד 40 ק"ג ,גורם לעץ הבננה להתכופף ולהישבר .כדי למנוע זאת צריך היה לתמוך כל עץ עם תמוכה עשויה מענף של אקליפטוס ולקשור עם חבל . הצוות בבנות היה מחלק לכל עץ סמוכה ועלי, בעבודה זריזה ומדויקת, היה מבצע את התמיכה ,כך שגם ברוחות החורף העץ והאשכול לא נשברו .תוך כדי עבודה לאורך שמונה שנים, עד יציאתי ללימודים בפקולטה לחקלאות , ממש התיידדנו , ביקרתי אצלו בבית בכפר קרע לבד ועם רינה וחלק מילדינו הבוגרים , וממש נעשינו חברים, למרות שבגיל הוא היה קרוב מאוד לגיל הוריי . אני בטוח שלהצלחה של מענית בבננות באותן שנים לעלי היה חלק רציני בזכות כל מה שעשה בידיו ובאישיותו . יגאל ברקת . |