קיבוץ מענית (רגיל)

הנצחה

דף הבית > הנצחה
 
 
חפש

דני חצור

  • תאריך לידה
  • 14/12/1942 
  • תאריך לידה עברי
  •  
  • תאריך פטירה
  • 27/12/2012 
  • תאריך פטירה עברי
  •  
  • מקום קבורה
  • מענית 
דני חצור, ז"ל

דני נולד ב- 14.12.1942 להוריו אריה ומניה חצור.  הוא גדל והתחנך בקבוצת "סלע" – הקבוצה השניה של ילדי הקיבוץ.  היה ילד שקט שלא התבלט בלימודיו ולא היה מעורב בחיי החברה.

מניה, אמו, לקתה  בנפשה והיתה מאושפזת לפרקי זמן ארוכים. אביו, אריה, טיפל בו ובאחיו יורם בחום רב ובמסירות ומילא בכל השנים גם את מקום האם.

בהיותו בגיל ההתבגרות התפרצה מחלתו, מחלה ויראלית  שכיום יש לה מרפא אבל בימים ההם לא היה. המחלה גרמה לשקיעה ולנסיגה במצבו.  עם זאת המשיך דני להתחנך במסגרת קבוצתו. בשנתיים האחרונות של התיכון למד דני מסגרות בבית-הספר "עמל" בחדרה והתנדב לשרת בצבא. הוא שירת כמסגר בסדנה לתיקון רכבים צבאיים בבית ליד, ואף שירת כמה פעמים במילואים.

בתום שירותו הצבאי החל דני לעבוד במסגריית הקיבוץ, לצד אביו אריה וכעבור שנים אחדות עבר לעבוד במסגריית גלעם, שם התמיד עד השנה האחרונה כשמצבו הבריאותי התערער והוא נאלץ להפסיק לעבוד.

דני היה חרוץ ומסור מאד לעבודתו.  מדי בוקר צעד ברגל ל"גלעם", ובצהרים היה צועד ברגל לחדר-האוכל, ומגיע תמיד בסוף משמרת האוכל. בימים שבהם חדר האוכל פעל במלוא תפוקתו וסיפק שלוש ארוחות ביום, ידעו תורני ההגשה שכשדני מגיע לאכול – אפשר להתחיל לחסל את הארוחה. אחריו כבר אף אחד לא יבוא.   גם בסיום יום העבודה, לפנות ערב, היה דני הולך ברגל הביתה וסירב לכל הצעת "טרמפ".

הוא היה עצמאי כל חייו, טיפל בעצמו ובדירתו, קנה את צרכיו במרכול ודאג לענייני בריאותו. הוא היה שקט, אדיב ומנומס, ומעולם לא התפרץ או הרים קולו כלפי זולתו.                                                                                                 דני גדל בודד וערירי, אולם זכה לטיפולה המסור של מיכל אייזרנר, שבמשך שנים שימשה המקשרת שלו, והיתה קשובה לצרכיו .

עם ההתדרדרות המהירה במצב בריאותו קיבל דני את דיפַּאק, מטפל צמוד שגר עמו בדירתו. דיפאק התמסר מאד לדני וטיפל בו בעדינות ובחום. מרגש היה לראותם מגיעים בקלנועית מדי יום בצהרים לחדר האוכל, או הולכים ברגל יד ביד, ודני נותן את עצמו ונענה לתשומת הלב ולטיפול שניתן לו.    התדרדרות במצב בריאותו היתה מהירה ודני לא הספיק לסבול זמן רב.

                              יהי זכרו ברוך ושמור איתנו.                                                                                                        30.12.2012                                                                                                                                                

 

27/12/2012

דני שלנו היקר !

אתה קיבלת את כולנו במחלקת האחזקה בגלעם.

כך גם מקומך במחלקתנו - יציב, חזק ומכובד.

מהקיץ האחרון מקומך נותר עצוב ומיותם. 

עטפנו ופינקנו אותך לאורך כל השנים בלב פתוח ואוהב.

הנאמנות, הדאגה, הכבוד שכל אחד מאיתנו העניק לך וקיבל ממך בחזרה, לאורך כל שנות עבודתנו יחד שמרו על אהבתנו המשותפת.

 דני, כולנו במחלקת האחזקה אוהבים אותך.

 אנחנו היינו הבית שלך, ואנו גאים על כך, שזכינו להעניק לך בבית זה, את מלוא החום, האהבה ופינוקים רבים.

 במסגרת עבודתנו דאגנו שלא יחסר לך דבר.

ליווינו אותך גם בימים שמצב רוחך לא היה מרומם, בימים שמצב נפשך היה קשה ואושפזת, ביקרנו אותך בקביעות עד ששבת אלינו בחזרה.

דני, אתה סמל לאחריות, חריצות, נאמנות ומסירות אין קץ לעבודה. ביצעת כל מטלה. אף פעם לא קיטרת ולא סיימת את יום עבודתך בטרם סיימת את משימתך, גם כשהיה כבר חושך בחוץ.

היו עבודות שהן היו שלך בלבד. כל עבודה שביצעת, גם כשכוחך כבר התחיל להיחלש, השקעת בה את כל נשמתך, עשית זאת בצורה הכי מושלמת. לא היה לך מתחרה שיעשה טוב ממך.

חזות פניך תמיד הייתה עצובה וכואבת אך עמוק, עמוק כשהיינו משתובבים ועושים קטעים ...ידעת לרקוד צעד תימני, ידעת לבדר ולהצחיק...היית נפתח וצוחק ונהנה עד לב השמים יחד עם כולנו.  היו לך רגעים נפלאים.

מאוד אהבת ממתקים טובים ושיהיו כמה שיותר מתוקים. אתה הראשון שתמיד קיבלת מנה כפולה. תמיד דאגנו לארגן לך בשקית את המתוקים שנשארו שתיקח הביתה להמתיק את שעות בדידותך הארוכות.

לא ויתרנו עליך באף אירוע של גלעם ושל מחלקתנו. תמיד דאגנו לקחת אותך בהסעה מהבית ובחזרה שלא תלך בחושך לבד.

 בטיולים השנתיים בני יומיים תמיד דאגנו שתהיה בחדר עם עוד שניים שלא יעזבו אותך לרגע.

גם כשנפלת בביתך היינו הראשונים  להצילך וליווינו אותך לבית החולים. לא עזבנו אותך.

בחודשים שהיית בנתניה באנו לבקרך כל שבוע ומה גדולה הייתה שמחתנו שחזרת הביתה. עשינו לך קבלת פנים שמחה ועליזה.

דניל'ה שלנו היקר, יש לנו המון חוויות משותפות, וזיכרונות רבים שישארו שלנו לנצח. והם  קרן אור זורחת ושמחה.

אנו לא נשכח אותך ומבטיחים לשמר את כבודך ותרומתך במחלקת האחזקה לדורי דורות.

אנו נפרדים ממך אך לא עוזבים אותך, נמשיך לשמור עליך תמיד בביתנו המשותף.

סוף, סוף נפשך תנוח בשלווה.

אנו מחבקים אותך חזק ואוהבים אותך מאוד !

עובדי מחלקת האחזקה גלעם

 

  30/12/2012

דני

חיית בעולם משלך שלא תמיד ידענו מה יש בו, מה אתה חושב ומה אתה מרגיש. אבל דבר אחד בטוח, בתוך עולם זה הייתה גלעם ובתוכה הצוות המכאני. הגעת כל בוקר ברגל, בקיץ ובחורף (גם אם ירד גשם) ביצעת את כל המטלות שנתבקשת ברצון ובאיכות. למרות היותך שקט ונעים אי אפשר היה לא להרים גבה למוצא פיך כאשר משהו הרגיז אותך ולטובה, מן הברקת כאלו שהפתיעו את הצד השני.

מרבית הבילויים שהיו לך בשנים האחרונות, היו במסגרת המפעל או המחלקה. שלום היה צריך כל יום להודיע לך שיום העבודה הסתיים, מבחינתך, העדפת להישאר כמה שיותר וברורה הסיבה לכך. חיכית כל יום אחה"צ מחדש שיגיע הבוקר שלמחרת לחזור לעבודה למקום המשפחתי הבטוח והנעים, שבו דאגו לך כל חבריך לצוות ובראשם שלום.

ראינו כיצד השנים מכבידות עליך כדרך הטבע. כאשר נפלת בפעם הראשונה יחסנו זאת למצב הפיזי שהשתנה עם השנים. בפעם האחרונה משבוששת להגיע, מצא אותך שלום שוכב בדירתך על הרצפה ללא יכולת לקום. בחשבון לאחור, איתך ביחד, הסתבר שזמן זה נמשך כ- 15 שעות. בבית החולים רצו להזמין משטרה כאשר זיהו את שטפי הדם הכחולים על גופך. הרופאה שאלה אותי האם מישהו הרביץ לך. תשובתי הייתה, הלוואי שהיה מישהו בקרבתו שיכול היה לעשות זאת, רחמנא לצלן.

שאלנו את הרופא, מה יש לך ? הסבירו לי כל מיני הסברים הקשורים לתגובת הגוף כאשר נופלים ולא זזים הרבה זמן ובאותה נשימה ציינו את חוזקך הפיזי והדגישו, כי לא כל אחד היה שורד. קיווינו שתחלים מהר ותחזור חזרה לעבודה. בהמשך נשלחת לשיקום בנתניה. תוך כדאי הטיולים הרכובים על כסא הגלגלים בגן הפסטורלי שם,  הייתה לנו הזדמנות לשמוע ממך קצת על עברך ובין היתר על אהבתך למטוסים והשתתפותך בחוג גדנ"ע אויר.זו הסיבה להמצאות המטוסים להרכבה עצמית על השידה בדירתך. שירותך בצבא, בהג"א, מה שנקרא היום פיקוד העורף ובהמשך בגלעם. על התקופה בגלעם יודעים לספר חבריך שהיית רתך מעולה ולא היה עוד אחד כמוך בהספקים ובאיכות.

השיקום בנתניה נמשך עד אשר סיימו לשפץ ולהתאים את ביתך למצבך הפיזי החדש בהובלתם ודאגתם של בני והלנה. בבית קיבל את פניך דיפאק שהחל ללוות אותך ולדאוג לכל צורכך. 

רצינו לארגן לך מסיבת פרידה כפי שנהוג בגלעם . כאשר הבנו שמצבך אינו מאפשר זאת, עלה הרעיון לעשות מנגל אצלך בגינה, עם בשר שאתה אוהב. לצערנו הרב, הבנו שגם זה לא אפשרי מבחינת מצבך הפיזי, עקב הסרטן המתפשט בגופך וכל שנותר לנו זה לבקר אותך כמה שיותר עד לכתך לעולם שכולו טוב, כך לפחות אנו מקווים.

נוח על משכבך בשלום ובשלווה.

בשמי ובשם מחלקת האחזקה.

                                                          כרמי יהל

                                                    מנהל מחלקת אחזקה