קיבוץ מענית (רגיל)

הנצחה

דף הבית > הנצחה
 
 
חפש

רחל זיונץ
  • תאריך לידה
  • 05/10/1931 
  • תאריך לידה עברי
  •  
  • תאריך פטירה
  • 13/02/2015 
  • תאריך פטירה עברי
  •  
  • מקום קבורה
  • מענית 
רחל זיונץ , ז"ל

רחל נולדה ב-5.10.1931 בזאמושְץ', פולין, להוריה ישעיהו וזַייפְטָלֶה זילבֶּרבַּאוּם. אביה היה סיטונאי למוצרי מזון ואמה עקרת בית. רחל היתה האמצעית מבין שלושה ילדים. אחותה חנה היתה מבוגרת ממנה בתשע שנים ואחיה, אברהם, צעיר ממנה בשנה.
בספטמבר 1939, בהיותה בת שמונה, נכנסו הגרמנים לזאמושץ'. מיד עם כניסתם שדדו את כל תכולת החנות של האב והוא נאלץ לחפש מקור פרנסה אחר, אך עד מהרה נשלח למחנה עבודה . כשהחלו לרכז את היהודים בגיטו ברחה משפחתה של רחל לכפר במרחק של כשלושים קילומטר מזאמושץ', אך גם שם לא היה להם מנוח והיהודים מכל הסביבה רוכזו בתחנת רכבת, בה נערכה סלקציה ראשונית ואביה הופרד ממשפחתו. הילדה הקטנה רחל ניגשה באומץ לאיש אס.אס שהיה רכוב על סוס וביקשה לא לקחת מהם את אבא. משלא נענתה עברה את חוטי התיל הדוקרניים והלכה לכיוון אביה, אבל הוכתה בחוזקה על-ידי איש אס.אס. למזלה של המשפחה היה שם איש אס,אס בעל חווה בכפר שבו גרו, שבא לחפש יהודים לעבוד בחוותו. המשפחה חזרה לכפר והאם, שצפתה את גורל היהודים, דאגה להסתיר את ילדיה אצל פולניה בכפר. את ההורים, שנשלחו להשמדה, לא ראו עוד הילדים. כעבור זמן הפולניה הסגירה את הילדים לגרמנים והם הובלו בעגלה עם עוד יהודים למקום ריכוז. בדרך קפצה רחל מהעגלה וכך ניצלו חייה. במשך ימים רבים הסתתרה בכל מיני מקומות, כשהגרמנים עורכים חיפושים ומוציאים ילדים קטנים להורג באכזריות. הנדודים ומאבקי ההישרדות של רחל נמשכו עד שהגיעה למשפחה פולנית וטיפלה בילדם. באחד הימים הפרטיזנים תקפו את הכפר ושרפו אותו כליל ושוב נאלצה רחל הילדה להילחם על חייה והישרדותה, ואף חלתה מאד ואושפזה בבית חולים. היא נשארה אצל בת משפחתו של האיכר הפולני עד תום המלחמה. כשהסתיימה המלחמה החל איסוף של ילדים יהודים יתומים ברחבי פולין, ואף רחל נאספה לבית יתומים שבו היו ילדים יהודים רבים. בשנת 1946, בהיותה במחנה של אונר"א בגרמניה, הצטרפה רחל לתנועת השומר הצעיר ועלתה לארץ עם קבוצת בני נוער ניצולים. האנגלים שלחו את כל נוסעי האוניה שבה עלתה רחל לקפריסין ושם התגבשה הקבוצה שנקראה "ניצנים", והופנתה לקיבוץ מענית עם השחרור מקפריסין.

בתקופת היותה בחברת הנוער במענית למדה רחל עברית ולימודים כלליים ועבדה בלול. היא יצרה קשרי-אהבה עם פנחס זיונץ, בן קבוצתה. בשנת 1951 פנו מהתנועה לרחל שתצא להיות מדריכה בקן השומר-הצעיר בקריית חיים. במשך היום, כשהחניכים היו בבית הספר, למדה רחל הוראה, אך בתנועה לא ראו זאת בעין יפה וטענו שהלימודים פוגעים בעבודת ההדרכה. גם הקיבוץ לא נעתר לבקשתה לאפשר לה לסיים את הלימודים, והיא החליטה לעזוב זמנית את הקיבוץ והמשיכה ללמוד תוך כדי עבודתה כמורה בבית-ספר, עד סיום ההכשרה כמורה.

בשנת 1954 נישאו רחל ופנחס ועם שובה של רחל לקיבוץ החלה ללמד את קבוצת "תומר" כשהיא הרה את בנה הראשון, שחר, שנולד ב-1954. בנה השני, גלעד, נולד שש שנים אחריו וכעבור שמונה שנים נולד בן הזקונים יותם.

רחל היתה מורה ומחנכת בכיתות יסוד במשך 27 שנים, שבמהלכן אף השתלמה בסמינר הקיבוצים והיתה שנתיים מורה שכירה בעין-שמר. באופיה הדאגני והאמהי התמסרה רחל מאד לילדים שלימדה והשקיעה בהם הרבה. בשנים 1969 עד 1971 נטלה המשפחה חופש מהקיבוץ ויצאה לשליחות באורוגוואי. תקופה זו היתה חווייתית ומעשירה וגיבשה מאד את המשפחה. עם שובם מהשליחות חזרה רחל ללמד, ובשנת 1981 החלה לעסוק בחינוך מיוחד ועזרה לימודית. היא התמידה בכך עד שבשנת 1987 סיימה קריירה רבת שנים בהוראה ועברה לעסוק בתחום הגריאטריה, שהיה חדש עבורה. היא למדה והתמחתה בנושא והחלה לנהל את הבית הסיעודי במענית. היו אלה שנים של גיבוש הקונספציה של הבית וייעודו, כשיותר חברים וחברות קשישים עוברים להתגורר לבית, שלעתים היה צר מלהכיל. העבודה בבית הסיעודי היתה קשה ותובענית וחייבה הרבה תשומת לב לדיירי הבית ולמשפחותיהם, כשלא תמיד ניתן התגמול על המאמצים המושקעים. בשנת 1996 סיימה רחל את תקופת עבודתה ופרשה לגימלאות.

כל חייה נשאה רחל בגופה ובנפשה את צלקות השואה ואת אובדן משפחתה. היא היתה אם דאגנית מאד ופדנטית, טיפחה מאד את ביתה ומשפחתה והתמסרה לה בכל מאודה. היא היתה מאושרת מאד כשילידיה הקימו משפחות ונולדו הנכדים . וראתה במשפחתה הגדֵלה פיצוי על המשפחה שאבדה לה בשואה. רחל התברכה בתבונת כפיים ועסקה ברקימה ועבודות יד שונות. היא אהבה לקרוא והיתה בשלנית יצירתית וטובה. מאז יציאתה לגימלאות התנתקה רחל, במידה רבה, מחיי הקיבוץ והתמקדה בביתה ובמשפחתה. גם בריאותה החלה להתרופף ובשנים האחרונות נזקקה לעזרה קבועה בהתנהלות היומיומית. פנחס, האיש שאתו חלקה את חייה כל השנים, טיפל בה במסירות רבה , בתחילה בעצמו ועם ההחמרה במצב בריאותה בסיוע עובדת סיעודית, וגם ילדיה ביקרו ושמרו עמה ועם פנחס על קשר טוב.
זכתה רחל לעבור את התקופה הקשה והכואבת האחרונה בחייה כשהיא בביתה, נתמכת על ידי משפחתה, עד שחייה הגיעו לקיצם והיא נגאלה מיסוריה.

יהי זכרה ברוך.
 


 


כניסת חברי הקיבוץ

כניסה שכחת סיסמה? משתמש חדש?