קיבוץ מענית (רגיל)

הנצחה

דף הבית > הנצחה
 
 
חפש

אמוץ כהן

  • תאריך לידה
  • 12/04/1979 
  • תאריך לידה עברי
  •  
  • תאריך פטירה
  • 16/04/2016 
  • תאריך פטירה עברי
  •  
  • מקום קבורה
  • קיבוץ מענית 
אמוץ כהן ז"ל  
 

מוצי אהובנו היקר באדם – הנה אנחנו נפרדים. אמוץ נולד בפסח, 12.4.1979, בן רביעי
למשפחתנו. בגיל חצי שנה חלה מאוד ועבר ארועים מוחיים. עם גדילתו התחוורו לנו
האתגרים עימם יתמודד בהמשך חייו:
אמוץ לא דיבר והיה מסוגל להשתמש מגפיו ביד אחת בלבד. למרות זאת אמוץ

 

גדל להיות ילד מקסים, חייכן, אוהב אדם וחי ובעל חוש הומור משובח. בגיל 3 נכנס אמוץ לגן מיוחד בנתניה.
החברות שפגש שם ומשפחותיהן ליוו אותו ואותנו כל חייו. אמוץ הצליח ליצור קשר ותקשורת עם סביבתו גם ללא מילים: תחילה באמצעות מחוות ידיים (ותודה לסוזן שהחלה בתהליך ולדודה רונית שלימדה שגם אפשר לקלל כך..). ובהמשך באמצעות שפת סימנים. אמוץ התחיל כיתה א' בבי"ס מיוחד בחיפה, גם שם התבלטה היכולת שלו ליצור קשרי חברות אמיצים גם ללא מילים. בהמשך עבר אמוץ לבית ספר יובלים בעפולה שם למד עד גיל 21. לאחר מכן נכנס לבית נועם, מסגרת מופלאה לאנשים כמותו.
לאמוץ היתה חולשה גדולה לעולם הבטחוני ולמשטרה בפרט. כל הזדמנות לסיור עם אבו עלי ולמפגש עם שוטרים גרמו לו אושר גדול. מוצי השתלב בחיי הקהילה במענית ואהב במיוחד את הצגות הילדים שהועלו אחת לשנה. רגעי שיא עבורו היו ההצגות בהן השתתף כשחקן: מוגלי, הזמיר של מלך סין וחד גדיא בפסח. לא אשכח איך אחרי האושר הגדול של מילוי תפקיד השוחט בפסח הכרחת אותנו במשך שנים להציג את החד גדיא בבית כשכולנו מתגלגלים מצחוק.
עם השנים המחלה ממנה סבל החמירה ואמוץ התמודד עם אובדן של עוד ועוד יכולות ועם כאבים עזים. גם בתקופה זו ידע אמוץ רגעי אושר. הוא ידע ליהנות כשקרו הדברים שאהב: דודה רונית באה, שיחה איתו על קורותיו בבית נועם, אורי עתיר מספר בדיחה, סיור עם עוקבה, כלב חדש שהגיע. בחודשים האחרונים אמוץ העניק לנו תהליך של פרידה. לפני כשבועיים כשהפסיק לחייך הבנתי שהמצב החמיר.
זכינו ואמוץ היה בבית מוקף באהבה עד לנשימתו האחרונה. נחמה גדולה יש לנו על כך שמוצי חי עטוף באהבה זו והלך עטוף באהבה זו. אומרים שנדרש כפר שלם כדי לגדל ילד אחד. כדי לגדל ילד כמו אמוץ נדרש כפר גדול מאוד ולשמחתנו זכינו בכפר כזה שכלל קודם כל את משפחתנו הקרובה, ובראשה את רונית האהובה, שהביאה כל כך הרבה אושר לחייו. הכפר כלל גם אנשי מקצוע רבים ויקרים שהשקיעו נשמתם ומקצועיותם באמוץ שלנו.

נזכיר את צוות בי"ס "אופקים" וצוות בי"ס "יובלים". את צוות "בית נועם" היקר והמופלא – תודה גדולה על שהייתם עם אמוץ ונתתם לו סביבה של אהבה, הכלה והרחבת העולם.
הכפר שנדרש לגדל ילד אחד הוא גם הכפר הזה – מענית. אמוץ היה חלק מהקהילה, תמיד רצוי ותמיד אהוב.

רבים מאנשי מענית היו בקשר עם אמוץ, אם בשלום אוהב במדרכה ואם בטיפול בו לאורך השנים. אנו זוכרים את כולכם.
אחרונים חביבים – המטפלים היקרים שליוו את אמוץ לאורך 20 השנים האחרונות: אדגר, איאן וטדי.

מוצי אהובנו, מילים לא יתארו את המשמעות שלך בחיינו. נוח בשלום.

נורית

 

פרידה מאמוץ
אמוץ בני האהוב. באת לעולם כתקווה גדולה, כנחמה אחרי אחיך גור שנולד כל כך פגוע. כשהתבשרנו שנולד לנו בן, היינו בשמים. כעין תיקון ללידה הקודמת. לא עבר זמן רב, רק כמה חודשים, והבנו שאנחנו יוצאים למסע חדש, לארץ לא נודעת.
התחלנו שגרת חיים חדשה של עבודה סיזיפית עם כאבים שלך ותסכולים שלנו. אתה משקיע את כולך ואנחנו כל כך מקווים, כל כך רוצים שיגיע אפילו 'בקטנה' שינוי: להזיז אצבע, לחייך ואולי לשבת ולהתחיל לומר הברות. ולומר את המובן מאליו – לקרוא לי אמא. ולא, זה לא קורה. לזה לא זכיתי.
גדלת להיות ילד כל כך אנושי, מבין ואהוב ושידרת לנו אופטימיות, שנתנה לנו כוחות להמשיך ולקדם אותך בכל מחיר. הפגשת אותנו עם הכאב של החיים האנושיים, אבל בד-בבד הפגשת אותנו עם החלקים היפים של החברה האנושית. עם אנשים שרוצים ויודעים לתת.
לא פעם חשבתי לעצמי שאם דג זהב היה מאפשר לי להביע משאלה, הייתי מבקשת ממנו –
שתדבר. שתגיד מה שעל ליבך. והיה לך הרבה מה לומר, כמו לכל אחד מאתנו. הפער בין מה שרצית לומר למה שיכולת להביע גרם לתסכול רב עבורך ועבורנו.
מוצי, זכית להיוולד למשפחה שלנו, כשאנחנו מוקפים במשפחה מורחבת: דודים, בני-דודים, סבים, וכולם מקיפים אותך באהבה. נציין במיוחד את סבתא מרים, שכל כך אהבה אותך והיתה מוכנה להוריד בשבילך כוכבים מהשמים – רק שתהיה מאושר.
לא פעם חשבתי לעצמי: איזה מזל שנולדת במענית, קיבוץ שיש לו נתינה, אנשים שהיו כל כך טובים אליך, וזה לא דבר של מה בכך.

וכמו שנאמר בשירו של שלמה ארצי:
"...בשבילי אתה יכול להיות מה שבא לך לראש.
קום תהיה כל מה שבא לך, כי בשבילי, אהוב שלי, אתה תמיד מלך העולם"!

אמא