קיבוץ מענית (רגיל)

הנצחה

דף הבית > הנצחה
 
 
חפש

גרשון נוי

  • תאריך לידה
  • 29/06/1948 
  • תאריך לידה עברי
  • אור ל כג סיוון התשח 
  • תאריך פטירה
  • 02/02/2017 
  • תאריך פטירה עברי
  • ו שבט התשעז 
  • מקום קבורה
  • קיבוץ מענית 
 
 

גרשון נוי
1948 – 2017

גרשון נולד במענית ב-29.6.1948, בן יחיד להוריו יצחק ותרצה נויבירט. ילד חולני היה גרשון.
הוא סבל ממום מולד במסתם הלב והיה רזה וחלש. מצבו הבריאותי הגביל אותו מבחינה גופנית, ואף על פי כן היה ילד פעלתני ושובב, עליז ומחייך תמיד ומקובל ואהוב על חברי קבוצתו "שלהבת".
את בית הספר היסודי סיים במענית ועבר ללמוד בגבעת חיים, כשהוא מתבלט בתבונת כפיו וביכולותיו הטכניות. בנעוריו עבר ניתוח לב פתוח קשה, שבו תוקן הפגם בליבו ומצבו הפיזי השתפר מאד. אולם, כתוצאה ממחלתו, סבל גרשון גם מבעיות אורטופדיות קשות במשך שנים ונזקק לניתוח קשה, שאחריו היה מגובס במשך חודשים רבים, עם מגבלות תנועה רבות. הניתוח והגבס על שתי רגליו חייבו אותו לשבת ברגלים ישרות והוא הוסע ברחבי הקיבוץ בעגלת עץ שטוחה שנבנתה במיוחד למענו.
גרשון היה מחובר להגה המכוניות מגיל צעיר מאד. הוא גילה מיומנויות בנהיגה עוד לפני שגילו איפשר לו לעשות רשיון נהיגה, ולא ירד מההגה עד שההתדרדרות במצבו הבריאותי אילצה אותו לכך.
בשל הרקע הבריאותי שלו לא התאפשר לגרשון לשרת בצבא. בשעה שבני כיתתו שירתו את המדינה – התגייס גרשון בכל מאודו לשרת את קיבוצו.
בשנת 1971, בהיותו בן 23 בלבד, כבר כיהן כסדרן רכב ואחראי על התחבורה במענית, כשהבנתו הרבה במכונאות וכישוריו הטכנולוגיים מסייעים לו במילוי תפקיד מורכב זה, שהינו בעל אופי חברתי לא פחות מהיותו טכני.

בשנת 1977 נבחר לכהן כסדרן עבודה, גם זה תפקיד רגיש וחברתי, וגרשון מילא אותו בהצלחה רבה. הוא גילה שליטה מוחלטת במצב הקיבוץ ובצרכי המשק והשירותים. גם בתפקיד זה התברר, שגילו הצעיר אינו מהווה מכשול והוא גילה הבנה לבעיות של החברים המבוגרים ולצרכיהם, השונים מאלו של הצעירים. בסיומו של ראיון שנעשה עמו ופורסם בעלון הקיבוץ המליץ גרשון למי שימלא את תפקיד סדרן העבודה להיות אדיש ולא לקחת ללב, כי אחרת לא ישרוד, אבל בפועל הוא עצמו לא יישם המלצות אלו, היה מעורב וקשוב והשכיל לתמרן ולהיענות לצרכי הענפים והחברים כאחד.
גרשון גם היה חבר פעיל בצוות כלולות, ודאג בעיקר לצדדים הטכניים של מסיבות הכלולות ולהצלחתן. לא היה אירוע וחג במענית שידו של גרשון לא היתה מעורבת בו. כל הדאגה לצד הטכני והארגוני –שולחנות, כסאות, במה, מזנונים – ידו של גרשון בכל.

הוא היה היזם והמפיק העיקרי של ימי הילד המפוארים במענית במשך שנים, בין היזמים והמקימים של "נופש הים" הזכור לטוב באוטובוסים, שרבים מתגעגעים אליו עד היום, והוא זה שיזם והקים את פינת הפיקניקים בחורשה שליד בריכת השחיה.

בשנת 1981 גויס גרשון לפעילות בגבעת-חביבה, כרכז התחבורה והמשק. אנשי גבעת חביבה הותיקים זוכרים אותו כאדם מסור לתפקידו, חרוץ ובעל תושיה.
עם סיום תפקידו החל לעבוד כנהג במיכלית של "גלעם" והתמיד בעבודה זו שנים רבות.

בל"ג בעומר 1970 נשא גרשון לאשה את שושנה אגסי , שבאה לחיות עמו במענית. שלושה ילדים נולדו להם – שגיא, שירי וליהי.
גרשון היה אבא מאד מסור, חם ואוהב, והשקיע הרבה מזמנו בילדים. גם לאחר שנפרד משושה המשיך גרשון לקיים בית מסודר וחם, והקפיד מאד על סביבה מטופחת ומושקעת. כשהחלו להיוולד נכדיו – היה גרשון ברקיע השביעי. הוא שמח בהם מאד וליווה את גידולם מקרוב ככל שמצבו איפשר לו.
גרשון אהב את החיים וגמע מהם ככל שיכול. הוא לא טייל בחו"ל וגם בארץ מיעט לטייל, אבל אהב לבלות ואהב אוכל טוב. למרות שהיה מודע היטב לאיסורים ולמגבלות שחלים עליו, וידע שהמאכלים שהוא אוכל מזיקים לבריאותו היה אומר, שכל עוד הוא חי – הוא רוצה לחיות את החיים הטובים במלואם.
הרבה חברים היו לגרשון, בני כל הגילים. קשרים טובים במיוחד קשר עם העובדים השכירים בקיבוץ – עובדי הנוי והחצר, וקשר מיוחד במינו היה לו עם אבו-עלי , השומר הזכור לטוב.
גרשון היה אדם טוב לב, חם ואכפתי, אך בעל מזג סוער, שלא פעם סיבך אותו בעימותים וגרר אותו לבירורים חברתיים. פעמים רבות הצטער גרשון על שנגרר לעימות עם חבר זה או אחר.

לפני כשמונה-עשרה שנים עבר גרשון אירוע מוחי קשה בעת נהיגה במיכלית ומאז היה נכה וישב בכסא גלגלים. גם בנכותו המגבילה לא ויתר על הניידות ועל העבודה. הוא היה קוצר את הדשאים במכסחת של הנוי ונהג ברכב שהותאם ליכולותיו, עד שמצבו המתדרדר לא איפשר זאת עוד.

גרשון היה כל השנים מעורב מאד בכל הנעשה בקיבוץ וכשהחלו תהליכי השינוי התגייס להיות "כלב השמירה" של הדמוקרטיה, כשהוא קורא במכתבים שהפיץ לחברי הקיבוץ להיות ערים לשינויים המוצעים ולדאוג שילוו בשקיפות מירבית. הוא עשה זאת מתוך אכפתיות ואהבה לקיבוץ ולחבריו, גם אם זה העמיד אותו בעמדה אופוזיציונית למוליכי השינוי.

עם הזמן החמיר מאד מצבו והוא נאלץ להיעזר במטפלת צמודה, שהקלה על חייו ועל תפקודו. ילדיו שמרו עמו על קשר רציף, דאגו לו שלא יהיה לבד וטיפלו בו במסירות. בשנה האחרונה התדרדר מצבו הבריאותי והוא אושפז מפעם לפעם בתקווה להקל על סבלו.

ב-2.2.2017, בלילה, נפטר גרשון ונגאל מיסוריו.

 

 
2 לפברואר 2017
כול מה שאומר הוא אפילו לא קצה המזלג של מה שאני מרגיש היום .
"לך מצאנו אבא מאמץ שיכול לרסן אותך" כך מסרו לי המדריכים כשהגעתי למענית לפני 40 שנה וכך הכרתי את גרשון ושושה ומשפחת נוי כולה.
מהר מאוד הבהיר לי גרשון מי כאן בעל הבית. הסיבה היא פשוטה - גרשון היה הרבה יותר מופרע ממני.
אני הגעתי למשפחה שלא הייתה חייבת לי דבר אך נתנה לי הכול.
כבר ביום השני שהגעתי לביתו, גרשון, ללא שום הסבר מקדים הניח בידי כלי ואמר – "גש לשם, תמלא בנפט כי צריך להדליק את הבוילר". הבוילר, למי שלא זוכר היה אז הדרך לחמם דוד מים בבתי החברים.
אני כולי הרחתי מנפט אך התרגלתי, ולימים זו הייתה משימתי במשפחת נוי -להביא נפט לבוילר. לא אחת, כשלא היו מים חמים אצלנו במגורי הנוער, גם התקלחתי במשפחת נוי. צריך להבין - אז אף אחד לא העלה על דעתו להתקלח אצל המשפחה המאמצת. אצלי זה היה טבעי לחלוטין.
מהר מאוד נהיתה לי משפחה טובה חמה ואוהבת. היו לי אחים קטנים - שגיא ושירי ומאוחר יותר ליקי. להם היה אח גדול ולי היו אחים קטנים. סדרת הטלוויזיה האהובה עלינו הייתה בית קטן בערבה.
לתקופה מסוימת הצטרפה אלי איילת כהן (היום ביבס) וגם היא הייתה חלק מן המשפחה.
מעל הכול בלט גרשון כבעל גוף גדול ודיבור סמכותי . בחברת הנוער אלמוג אמרו "גרשון של בכר הוא גבר שבגברים."
לאורך השנים הפך בית משפחת נוי לבית ילדותי על כול המשתמע מכך. לגרשון הייתה נתינה ללא תנאי ואני לא מתכוון רק בשבילי. גרשון הוא אדם עם לב גדול מאוד.
בעצם כבר בשנים הראשונות שלי בקיבוץ גרשון הוא זה שידע תוך דוגמא אישית לנטוע בי את האהבה למקום. המסירות והמעורבות הייתה אין סופית. לא אחת היה בוטה אך זה תמיד היה מלא חן. הפוליטקלי קורקט היה ממנו והלאה.
גרשון, מבלי להיות אידאולוג קיבוצי גדול, באופן מעשי היה מהתורמים הגדולים במענית לכול ההיבטים החברתיים. ידו הייתה בכול ויד כול בו. לכול דבר שהיה נראה לא פתיר - לגרשון היה פתרון. והוא תמיד היה כשצריך אותו.
גרשון בהתנדבות מלאה היה מעורב ומוביל בגיוסים השונים , בחגי המשק, בימי הילד, בהפעלת הנופש ים ,בהקמת מועדוני הצעירים, ובענף הרכב .
בעצם לא היה דבר באספקטים החברתיים שגרשון לא היה ראש בראשונים מנהיג ומוביל. כול זאת עשה גרשון בנוסף לעבודתו כנהג המכלית של גלעם.
את משפחתו גרשון טיפח ללא גבול ובדרכו המיוחדת ולי היה אבא נהדר ותפור למידותי. גרשון כידוע לכולנו אהב לאכול ולמעשה ניתן לומר שבבית המקרר היה מלא בכול טוב ואת עיקר האוכל שלי היום יומי למעשה הייתי אוכל בבית משפחת נוי והכול מעשה בישוליו של גרשון שהיה אשף במטבח.
את כול הטוב הזה חלקתי עם בני חברת הנוער אשר מהר מאוד אימצו את גרשון וגרשון אותם ואני הייתי כול כך גאה שמכולם נבחר דווקא גרשון שלי על ידי בני חברת הנוער אחיי האלמוגים .
בחתונה שלי הוצע לנו להגיע על סוס ועגלה היות שאהבתי סוסים. על דבר אחד לא היה ספק - מי יהיה העגלון. זה היה גרשון שהגיע עם כובע בוקרים קורן מאושר ומאושר בחתונתי והוא זה שהוביל אותי לחופתי בדיוק כמו אבא שמוביל את בנו לחופה.
הילדים שלנו לא זכו לראותו בתפארתו אך דעו לכם ילדי מענית - הגם שמעולם לא נשא בתפקידי הנהגה פורמליים בקיבוץ, גרשון היה מנהיג בלתי פורמאלי אך בלתי מעורער במענית. היום אנחנו קוברים את אחת הנשמות הטובות של מענית.
כשהקיבוץ נקלע למשבר הקשה משהו נשבר בגרשון .לא אחת ביקר אותי קשות אך תמיד בהגינות .השיחות בינינו על הקיבוץ לא פעם עלו לטונים גבוהים אך לא היה בהם זדון. רבנו צעקנו כמו שרק אנחנו יודעים אך תמיד התפייסנו.
לפני 18 שנה התקשר אלי שגיא. הייתי אז בשניידר עם עדי. שגיא סיפר כי גרשון עבר אירוע והוא במאיר. נסעתי אליו, ראיתי אותו והבנתי שהעולם השתנה. גרשון היה נראה רע . לא הרבה זמן אחרי האירוע נפטר עדי. גרשון הגיע לניחום לביתי עדיין צועד בקושי אך על רגליו. נפלנו זה על זה בוכים על עדי אבל אני חושב שכבר אז בכינו גם עליך גרשון. איך מ"כול יכול" הפכת לשבר כלי. מאז האירוע זה כבר לא היה אותו דבר ובתקופה האחרונה היה ממש גרוע. הבוקר גרשון נגאלת מייסוריך. יש בזה הרבה עצב אך גם משהו מנחם שסבלך הופסק. היה לך מספיק ממנו. היום ביקשתי מילדיי להיות בהלוויה ולחלוק לך כבוד אחרון. לך גרשון כמי שכול כך הרבה נתן לי, לאבא שלהם, ומעולם לא ביקש תמורה. אנחנו נזכור אותך כחלק משמעותי ביותר של נוף ילדותינו ונוף חיינו במענית. אהבתיך גרשון ורבים היום מרגישים כמותי. תנוח על משכבך בשלום.
יעקב בכר
 
גרשון אהוב, רב החובל שלי.
אתמול באתי אליך לביתך ולא ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאהיה אתך.
באתי אליך כשידיי קפואות מקור וישבתי לידך לצד מיטתך, החזקנו ידיים ואני התנצלתי שידיי קפואות ואתה לחצת חזק את ידי והנהנת בראשך עם חיוך קל בזווית הפה כדי לומר לי שהכל בסדר.
בכל מפגש שלנו החזקנו ידיים, ישבנו לפעמים יחד בקלאב קאר שלך והחזקנו יד ביד, דיברנו וגם שתקנו, לא היינו צריכים לומר הרבה אחד אל השני, תמיד הייתה הבנה גדולה ביננו וכך היה גם בשתיקה.
לפני 24 שנים באחת הנסיעות המשותפות שלנו עם המכלית, עצרנו בבית הורי שברמת-גן כדי להתענג על אוכל עיראקי שכה אהבת ובשיחתך עם הורי שתמיד דאגו לי כל כך ביקשו הם ממך לשמור עלי, ואתה אמרת להם שאני אחד מילדיך וכך תמיד הרגשתי.
לפני 12 שנה נפטר אבי שכה אהבתי והיום אני נפרד שוב מאבא, ממך גרשון אהוב ויקר, חבר וידיד נפש ויותר מכל, אבא.
מניין השנים להיכרותנו קרוב ל-40 שנה ורוב שנות חיי שזורים בהיכרותי אתך.
חלק ניכר מחיי מתחיל באותו יום קשה ונמהר שבו נקלעת למצב קריטי, קשה ולא פשוט שליווה אותך עד היום שבו אנו נפרדים ממך.
כמו ידך החמה שהחזקתי אתמול, כך הרגשתי כשאחזתי בהגה של המשאית שכה אהבת, הרגשתי בטוח, הרגשתי שאתה איתי, הרגשתי שלימדת אותי הרבה ושאתה סומך עלי.
פעם אחת ראיתי אותך בוכה, זה היה בכי מתוך צחוק שלך עלי ושאותו לא אשכח לעולם.
היה זה יום חורף קר וגשום ואנחנו בדרכנו למפעל עלית שבנצרת.
בכביש הסרגל עצרת בצד הכביש ואמרת לי, זאת נסיעת הבכורה שלך ומעכשיו אתה נוהג.
ובעליות לנצרת, גשם זלעפות, מכלית עמוסה לעייפה, סיבובים קשים בעלייה ואני נוהג, לחוץ ונוטף זיעה כמו ביום קיץ לוהט, ואתה גרשון יושב רגוע עם הרגליים על הדש בורד מסתכל עלי וצוחק צחוק גדול עם כרס מקפצת ודמעות בעיניים.
כשירדנו מהקבינה המשכת לצחוק ולדמוע ואז התחבקנו חזק חזק.
היה קר, היה גשום, והיה לי הכי כיף שבעולם באותו רגע אתך.
לך גרשון, אני מקדיש את השיר " הו רב- חובל"
ואת סופו אקריא לך עכשיו.
עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם
נוצחו כל סכנות הדרך, כל אימי הים
כשבנמל קהל יצהל, אני אצעד אבל
על הסיפון עליו נפל אבי, רב החובל.
אבוי, ליבי ליבי ליבי.....
אייל דורי
 נפרדת מגרשון נוי 2.2.17

גרשון יקר שלנו ,

מאיפה מתחילים לספר עליך , אני ראיתי אותך לראשונה בחברת הילדים כשהגעתם לעין שמר לשחק נגדנו הקבוצה המקבילה לכם משחק מחניים ואתם חזקים ומאיימים ואפשר לומר במרחק הזמן שזו לא היתה חויה נעימה בלשון המעטה.

אתה גרשון ילד מתולתל עם עיניים כחולות מוארות ועל פיך ישק דבר ,אתה המעשי , המחליט ,המסדר ופותר כל בעיה שצצה. רק אותך הכרתי ב"שלהבת" כי היית בולט בשטח וילד מאוד חברותי. ואפשר לומר שההתנהלות שלך ביילדות היתה לאורך כל חייך : בחור מעורב , סקרן , חרוץ עם נשמה שלא שוכחים, הקמת משפחה עם שושה ונולדו לכם שלושה ילדים חמודים ומטופחים ,ואתה אם רק היית יכול היית מוריד להם כוכבים מהשמיים. והם בבגרותם החזירו לך את אהבתם .

היה לנו קשר לאורך השנים ובמיוחד לאחר שחלית ונעשית מוגבל ולנו לדאבוננו המוגבלות לא היתה זרה , ניסינו לעודד אותך לפעילות גופנית משקמת , לשחייה ולעוד פעילויות שיחזירו לך את האמון בגופך ,בתקופה הראשונה היית מאוכזב , מיואש ,מתוסכל ומדי פעם משמיע קולות של אי רצון לחיות , מאדם כל כך ויטלי , חי נושם תאב חיים וזולל אוי כמה נהנית מסטייק עסיסי וקערת צ'יפס ולא רצית לדעת שהם יביאו עליך את צרותיך .

אבל לא אחד כמוך יוותר ולאחר מס' שנים שכל כך רצית להיות מועיל ולא לנטל התחלת לכסח את הדשאים , לעבוד בהסעות בגלעם וגם לנסוע ברכב השטח שלך לטייל, ארגנת אירועים משפחתיים ליד ביתך וטיפחת גינה לדוגמה , נו והילדים המסורים שלך דואגים ועוטפים אותך באהבה ,

שגיא וטל בונים בית במענית והם ובנותיהם שומרים איתך על קשר הדוק ,שירי וקובי ובניהם –נכדיך הגדולים מגיעים כמעט יום יום לבקרך ולבלות במחיצתך , ליקי וחן והנכדה הקטנטנה גל גרים לידך ואתה מרגיש בשמים הרבה נחת יש בבית .

למזלך גרשון זכית במטפלת מסורה אוהבת ומטפחת סנטי שהגיעה מנפאל ,לא היית יכול לקבל מטפלת טובה יותר ממנה.

היום אנו נפרדים ועצוב לנו מאוד ,תחסר לנו תחסר לילדייך וגם לקיבוץ שלנו שהיית בולט בנופו .

נוח בשלום בן קבוצת "שלהבת" , חבר נאמן ואהוב.

מירה כהן