הנצחה

אסתר גרין
1949-2018

אסתר נולדה ב-4.8.1949 בקיבוץ מענית, להוריה רות ואייזיק גרין, ממיסדי הקיבוץ, ילדה שלישית ולה שני אחים גדולים.
מלידתה אובחנה כסובלת מפיגור שכלי, אך הוריה לא רצו להכניסה למסגרת מתאימה, והתעקשו לגדלה במסגרת בני גילה בקיבוץ וקרוב אליהם. היא השתייכה לקבוצת "גפן", אך למדה את כל שנות הלימוד בבית הספר המיוחד בגבעת-חיים. והתגוררה בבית הילדים עם כל הילדים. כשהקבוצה עלתה למוסד "מבואות עירון", לנה עם כולם במוסד. היא השתלבה יפה בפעילויות החברתיות של הקבוצה והתקבלה בסובלנות ובאהדה על-ידי חברי קבוצתה.
הוריה טיפלו בה באהבה רבה ובהתמסרות אין-סופית והיא גדלה בבית חם ותומך,
והיתה עצמאית בתיפקודיה בעידודם של הוריה. כשסיימו בני קבוצתה את המוסד והתגייסו לצבא עברה אסתר לגור באופן עצמאי בדירה משלה, כשהיא שומרת על נקיונה וטיפוחה, ובעיקר על עצמאותה.
אסתר היתה עירנית וסקרנית וניחנה בזכרון מעולה. היא קראה בקביעות את העתון היומי ואף היתה מנויה על שבועון "לאשה". הרבתה לצפות בתוכניות שונות בטלביזיה והיתה מעורה מאד בנעשה בארץ ובעולם, ובעיקר בקיבוץ.
חבריה וחברותיה כינוה בהומור ובאהבה "אסתר שָבָּ"כּ", כיון שידעה הכל על כולם.
היא היתה מודעת לכל מארג החיים בקיבוץ. לא כולם הכירו את אסתר, אבל היא הכירה את כולם , עקבה בעניין ובהבנה אחרי השינויים בקיבוץ, ושמחה לדבר על הקורה בקיבוץ עם כל מי שנקרה בדרכה.
היא התקבלה לחברות בקיבוץ עם בני קבוצתה ובכל הזדמנות מימשה את זכותה וחובתה כחברה והצביעה בקלפי, כשהיא מבקשת לפעמים הסבר על הנושא העומד להצבעה.

אסתר אהבה מאד ילדים, היא יצרה איתם קשר טוב, והילדים קיבלוה כפי שהיא. היא מאד רצתה להשתלב בעבודה עם ילדים בגיל הרך, אך מכיון שלקתה בגמגום לא ניתן היה לאפשר לה לעבוד עם ילדים בגיל שבו הם לומדים לדבר. על זה הצטערה מאד, אך היתה מרבה לבוא לחצר הפעוטים ולשחק איתם.

אסתר היתה אשת עבודה חרוצה מאד. היא הבינה היטב את משמעות העבודה ונתנה את כל-כולה בכל מקום שבו עבדה. בבית האריזה של גלעם, שם עבדה שנים רבות, התמחתה באריזת מוצרים שונים ואף סייעה לאם-הבית באחזקת המקום.
לימים, כשהצטמצמה העבודה בבית האריזה, עברה אסתר לעבוד בבית "רקפת". גם פה התבלטה באחריותה ובמסירותה ועשתה את העבודה שהוטלה עליה ללא דופי. היו לה ידיים טובות מאד והיא ניחנה בסבלנות רבה, וכך יצרה חפצים שימושיים שונים בבית רקפת, בעיקר נחשי-בד ממולאים, שנחטפו על-ידי אמהות וסבתות כדי לשמש מראשות במיטת התינוק.

אסתר ניחנה במזג טוב, הסתדרה עם כולם בבית רקפת והיתה נעימה ומשתתפת בכל הפעילויות. בשנת 2007 נבחרה כעובדת המצטיינת של בית רקפת עבור עבודה נפלאה, שיתוף פעולה ורצון לעזור לזולת.
התמזל מזלה של אסתר והיא גדלה בחברה קיבוצית שנתנה לה תמיכה, הגנה ומעטפת בכל תחומי החיים. היא חיה בבטחון כלכלי וחברתי, טופלה במסירות בבעיותיה הרפואיות וכשנדרש הדבר אף קיבלה מטפלת צמודה.
בשנים האחרונות חלתה ובריאותה התדרדרה, והסתגרה בביתה כשהיא מטופלת במסירות על-ידי צושי, במטפלת הנאמנה שלה, עד שנפטרה ממחלתה.

המשפחה מבקשת להודות מרקב הלב על הטיפול והעזרה מטעם המרפאה – לד"ר רקפת ולאחיות ולחברים עלי התפקידים והאזרחים מהשורה שהתעניינו, תמכו ועזרו.

28.1.2018

אסתר גרין

רוצה להוסיף מספר מילים משלי על אסתר.

היא חיה בינינו כמעט 70 שנה, ואין מי שלא זכה לתשומת לב ממנה.

אולי קצת יותר ממה שרצינו.

ואין מי שלא מכיר את השאלות שלה –

רק עוד שאלה אחת. ואז עוד אחת....

היא הייתה אולי הקיבוצניקית האחרונה.

שלחה לנו כל פעם ד"ש מהקיבוץ הישן, שבו כל אחד צריך לתת דין וחשבון –

איפה הוא עובד, לאן הוא הולך, כמה הוא קונה ובעיקר מה הוא חושב.

והמידע נאגר אצלה בראש, בלי מחשב, כמו פעם.

אצל אסתר , ידענו שזה לא בא מכוונות רעות,

אלא מאי הבנה של המציאות שהשתנתה.

גם אם לא תמיד היה לנו אורך רוח לשאלות שלה, אי שם בלב חיבבנו אותה.

ועוד שאלה אחרונה, הפעם לא של אסתר -

כשאנחנו נפרדים מאנשים כמו אסתר

השאלה היא לא רק איזה בן אדם היא הייתה

אלא אילו בני אדם אנחנו היינו.

אני בעיקר שואלת את עצמי.

ותודה אישית לסוצ'י שטיפלה באסתר בימיה האחרונים במסירות רבה.

נילי.