עליזה נולדה ב-31.7.1927 בעיר העתיקה בירושלים, להוריה עזרא ומזל, כשהיא דור רביעי בארץ. בת למשפחת רבנים, שהתגוררה בישיבת פורת-יוסף, שם כיהן אביה כרב הישיבה. שבעה ילדים היו למשפחה. בילדותה ובנעוריה היתה חברה בתנועת נוער ויצאה לקיבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן. בגיל צעיר יצאה לעבודה ועבדה בסניף קופת-חולים כפועלת נקיון ומאוחר יותר התמנתה לתפקיד מנהלת המשק בסניף.
עליזה היתה היחידה מבין ששת אחיה ואחיותיה שהפכה לחילונית, ואף התגייסה לצבא ועבדה כאחות מעשית בבית החולים הצבאי עשר. היא גם נשלחה ללמוד נהיגה במסגרת הצבא.
לאחר השירות הצבאי נישאה וילדה שתי בנות: גלילה ונטע. בני הזוג עבדו בבתי הבראה של קופת-חולים בשבי ציון ובזכרון יעקב, שם התגוררו. בשנת 1958 ירדה המשפחה לארצות הברית. הם חיו שנים רבות בקליפורניה, שם נולדה בתם השלישית, קרן. בשנים שבהן התגוררו בארצות הברית למדה אנגלית וקיבלה אזרחות אמריקאית.
בשנת 1980 נפרדה עליזה מבעלה ושבה לארץ, כשבנותיה נשארות להתגורר שם.
חברה חדרתית שלימדה במענית הכירה בינה ובין אליעזר גושן, שהתאלמן לפני שנים רבות, ובשנת 1982 הגיעה לקיבוץ מענית ונישאה לאליעזר.
עם בואה למענית החלה לעבוד במעבדה ב"גלעם" וכעבור זמן עברה לעבודה במטבח בהכנת סלטים – עבודה שאותה אהבה מאד וגילתה בה יצירתיות רבה, ככל שהתירו לה התקציב והחומרים שעמדו לרשותה.
היא נבחרה לתפקיד האחראית על המתנדבים ויצרה קשר חם ובלתי אמצעי עם המתנדבים שבאו והתחלפו במענית. בן היתה אם הבית של "בית חביבה" ודאגה לאחזקת המקום והפעלתו.
כאשר אליעזר חלה, בשנת 2003, הפסיקה עליזה לעבוד והתמסרה לטיפול בו עד שנפטר כעבור שלוש שנים.
בנותיה של עליזה והנכדים שנולדו במרוצת השנים המשיכו להתגורר בארצות הברית ועליזה היתה נוסעת לבקרם אחת לשנה, ואף הבנות והנכדים היו באים לבקרה במענית..
עליזה התמידה להשתתף בפעילויות של "מלוא". היא למדה לעבוד על מחשב ונצלה היטב את המדיה הזו, עליה השתלטה לא בלי קושי, אך עשתה בה שימוש רב. היא אהבה מאד את העיסוק במלאכות יד ולמדה במילוא ויטראז', ריקמה וסריגה.
כן השתתפה להנאתה בחוגים למוסיקה, תולדות ישראל והיסטוריה.
עליזה מאד אהבה לקרוא ספרים, בעיקר ספרי מתח, ואהבה לראות סרטים, וימיה ולילותיה היו מלאים.
לבריכת השחיה היתה הולכת מדי יום, מפתיחת העונה ועד סגירתה, כשהיא נהנית מאד, הן מההתעמלות במים והן מהמפגש החברתי עם באי הבריכה. לאחר שנפטר אליעזר, המשיכה עליזה לכבד את זכרו ואת זכר בנו אליהו, שנפל במלחמת ששת הימים. מדי שנה, ביום הזכרון, היתה עולה לקברו עם בני משפחתו של אליעזר, ומניחה פרחים על המציבה. מתוך דברים שבתה גלילה כתבה על אמה לחוברת "גבורות" משנת 2007, בהוצאת "מלוא":
"..כל חיינו היית לנו כמגדלור שמראה לנו את ערכי החיים, את ערך העבודה הקשה ואת המשמעות של המאבק על אמונותיך... תמיד היית בשביל אנשים אחרים, שאת טובתם וצרכיהם העמדת לפני צרכייך שלך...אמא טובה לנו, סבתא חמה לנכדייך ונשארת "סברה" אמיתית למרות כל השנים שחיית באמריקה..." הבת נטע כתבה בין השאר: "כל מה שהנני, או שתמיד קיוויתי להיות – הנחלת לי את. לעולם לא אוכל להודות לך מספיק על כל מה שעשית למעני ולמען משפחתי, גם כשאוקיינוס הפריד בינינו..." והבת קרן כתבה: "...ביתנו היה לעולם מרכז הומה אנשים, שאותם קיבלת תמיד בזרועות פתוחות, לב פתוח ורוח נדיבה.. זה אחד הדברים החשובים שלמדתי ממך.." עליזה הזדקנה, אך המשיכה לחיות את חייה בחיוניות רבה. למרות ההתדרדרות במצבה הבריאותי נרשמה לנופש בים המלח שאמור להתקיים בחודש פברואר. עד כדי כך היתה אופטימית והאמינה בחיים, אך מחלתה הכריעה אותה והיא נפטרה בשיבה טובה. יהי זכרה ברוך. | |