הנצחה

אביגדור נולד בטריפולי שבלוב ב-23.12.1944

להוריו אברהם ורחל ג'נח. המשפחה עלתה
ארצה בשנת 1949 והתגוררה במושב חצב
בדרום. אביו של אביגדור עבד במע"צ ונדרס
למוות בעת עבודתו. אחרי מות האב עברה
האם עם חמשת הילדים לגבעת-אולגה.
אביגדור הצטרף לחברת הנוער "נבטים"
במענית בשנת 1960. כעבור שנה הוציאה אותו
אמו מחברת הנוער בטענה שרמת הלימודים
אינה מספקת והיא רוצה שבנה ילמד מקצוע.
אביגדור יצא ללמוד מקצוע בפנימיית "נעורים"
בכפר ויתקין.

בשנת 1963 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת של
חטיבת השריון 7 ואהב מאד תקופה זו בחייו.
ב-1965 השתחרר בדרגת רב סמל. לאורך כל השנים שמר אביגדור על קשר עם חבריו ליחידה.
אחרי השחרור מצה"ל חזר לבית אמו, שבינתיים נישאה שנית ועברה לגור בחדרה.
בקבוצה החברתית שאליה השתייך הכיר אביגדור בחורה בשם רבקה פבּיָאן ובשנת 1960 נישאו השניים. אביגדור החל לעבוד בחנות "אתא" בחדרה שהיתה בזכיון של אביה של רבקה, ונולדו הילדים הגר ונדב.

אביגדור היה בעל מזג טוב, שמח ומחייך תמיד, איש חברה ואוהב אדם, ונשאר בקשרים חברתיים עם כמה מחברי מענית שהחלו מאז שהיה חניך בחברת "נבטים". מפעם לפעם היתה משפחת גינת מבקרת במענית עד שהוצע להם לבוא ולהיקלט בקיבוץ.
בינואר 1983 הגיעה משפחת גינת למענית. אביגדור החל לעבוד ברפת וכעבור כמה שנים יצא ללמוד הנהלת חשבונות במדרשת רופין. עם סיום הקורס התחיל לעבוד בהנהלת החשבונות ולימים נבחר לכהן כאקונום במטבח, תפקיד אותו מילא בחריצות ובמסירות. בשנת 1984 נולדה בת הזקונים נורית, ובכך הועמקה והשתרשה היתד שתקעו במענית.

לפני אחת-עשרה שנים, בהיותו בן שישים וארבע, החלו להתגלות סימנים ראשונים של מחלת הדמנציה. סימנים אלו היוו תמרורי אזהרה למשפחה לצפוי לבוא.

במשך שש שנים היה אביגדור בביתו במענית, כשרבקה מטפלת בו במסירות ונעזרת בנמרוד שני, ז"ל, מעין החורש שליווה את אביגדור ארבע שנים. קשרים הדוקים נוצרו בין אביגדור ונמרוד, שהמשיך לבקרו גם לאחר שעבר ל"פרוטיאה בכפר" שבבני דרור. נמרוד המשיך את הקשר עמו והיה מבקרו מפעם לפעם, לשמחתו הגדולה של אביגדור. כשהפך לסיעודי עבר להתגורר ב"בית דורות" בעין שמר, שם גם נפטר.

בתזמון מצמרר נשם אביגדור את נשימתו האחרונה באותה שעה ממש שבה נהרג נמרוד שני ביציאה ממענית. גם הלוויותיהם של השניים נערכות באותו זמן ממש.

משפחתו של אביגדור – רבקה, הגר, נדב ונורית טיפלו באביגדור במסירות והתמידו לבקרו גם כשכבר הורע מצבו והוא לא זיהה אותם. מִצְאו תנחומים בידיעה שתמו סבלותיו וסבלותיכם.
יהי זכרו ברוך.