קיבוץ מענית - מורשת וזיכרון

כתבה: רינה ברקת

לגלריית התמונות באתר

מַעֲנִית הוא קיבוץ על גבול השרון והשומרון, מדרום-מזרח לפרדס חנה-כרכור, בתחום המועצה האזורית מנשה. הקיבוץ נוסד בשנת 1935 במושבה כרכור, על ידי קיבוץ "אל-על" מפולין וליטא וקיבוץ ג' מצ'כוסלובקיה. שבע שנים ישב הקיבוץ בכרכור וחיכה לקבל את מקום התיישבות הקבע שלו, שנקבעה לבסוף לאדמות הבֶּדוּס הטרשיות. בשנת 1942, לקראת העלייה לקרקע, התאחד הקיבוץ עם חברי קיבוץ "אודים", חניכי "השומר הצעיר" שעלו מפולין וליטא, והגיעו מנחלת-יהודה, וביחד עלו כקיבוץ מענית להתיישבות במקום הנוכחי, ב-6 בספטמבר 1942, כשהילדים הראשונים כבר בני שלוש.

פירוש המילה "מענית" הוא התלם הראשון הנחרש בשדה. כמו שחזה הרצפלד, בברכתו לחברים ביום העלייה להתיישבות – המקום השומם והמסולע הפך לגן פורח.

בית תרבות רדיו וקריאה בכרכור 1937; העליה לקרקע; אברהם הרצפלד על הסלע מברך ביום העליה להתישבות; התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ מענית

על עצמי

אני גמלאית, ילידת 1941, בת קיבוץ עין השופט שהורי נמנו על מייסדיו. גדלתי בעין-שמר, שלשם עברו הורי ואני חברת קיבוץ מענית מ-1960 בעקבות נישואי לבן הקיבוץ. אני אם לחמישה ילדים וסבתא לחמישה-עשר נכדים ונין אחד (בינתיים). סיימתי לימודי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, כולל חטיבת ביולוגיה וחטיבת הקיבוץ באוניברסיטת חיפה (בשנים 1981-83). בסיום לימודי כיהנתי שנתיים כמזכירת הקיבוץ, בתקופה הקשה והמאתגרת של המעבר ללינה משפחתית.

בסיום תפקידי כיהנתי שבע שנים כמנהלת אדמיניסטרטיבית של גבעת-חביבה ובסיומן עסקתי שנתיים באדמיניסטרציה בחממה טכנולוגית של מדענים (פרויקט של המדען הראשי שנועד לסייע בקליטת גל העליה מברה"מ לשעבר בשלהי שנות ה-80 וראשית ה-90).

בשנת 1996 הגיע הרגע הנכון מבחינתי לממש את חלום ילדותי ולקחת לידי את ניהול הארכיון של מענית. עד היום אני הארכיונאית, בהיקף של חצי משרה, בגיבוי ובתמיכה מלאים של הקהילה.

תולדות הארכיון

אין בידי תאריך מדויק שבו הוקם הארכיון. בארכיון הנוכחי קיימים מסמכים היסטוריים מההכשרות בפולין ובצ'כוסלובקיה (1931 ואילך) ומסמכים מיום היווסדות הקיבוץ (1935 ואילך). אינני יודעת מי שמר את המסמכים הללו.

ככל הידוע לי, הראשון שריכז את המסמכים השונים בחדר שהפך לימים לארכיון הקיבוץ היה אליהו שדמי, ז"ל (1916-1986). עוד זכורים לטובה (על פי זכרוני, ומקווה שלא שכחתי אף אחד) חברים נוספים שעבדו בארכיון בתקופות שונות (לא ידועות לי השנים לפי סדר כרונולוגי והרשימה שלהלן אקראית): חסיה גושן-שומר (1915-1974), אהרון הראל (1910-1995), מרדכי (מוטל) ניסני (1912-2002) ודב פריד -1914-2002). לרוב החברים שהוזכרו לעיל, למעט דב פריד ואנוכי, לא היתה הכשרה מקצועית כארכיונאים והם הודרכו והונחו ע"י מדור הארכיונאים בקיבוץ הארצי.

הארכיון שכן רוב ימיו בחדר של ארבע על ארבע בבית מאבן, שנבנה למגורי חברים בשנות ה-40 ולימים הוסב לשימושים שונים. החומר אורגן בשיטת החטיבות שרווחה אז בתנועה הקיבוצית.

בשנת 1996, כשהוחלט למנותי לארכיונאית של קיבוץ מענית, ביקשתי לקבל מבנה אבן היסטורי: הבית הראשון שנבנה מאבן מקומית למגורי חברים בשנת 1943. לימים הוסב המבנה לשימושים שונים והאחרון שבהם, לפני היותו ארכיון, היה הנהלת חשבונות. לשם כך הוסיפו למבנה הבנוי מאבן חדר עבודה גדול בנוי מלבנים, מטבחון ושירותים. החדר הגדול משמש כיום כגנזך הארכיון. הוא אטום, ונשמרים בו טמפרטורה ולחות קבועים.

במבנה המקורי ארבעה חדרים ומרפסת שמקיפה את כל המבנה. הבית תוכנן על ידי האדריכל מיסטצ'קין על פי תפיסה המבטאת את החברותא הקיבוצית, לאמור: בחדרים גרים בפרטיות ועל המרפסת המקוּרה אך הפתוחה שמקיפה את הבית – מבלים כולם בצוותא. עצם הכנסת הארכיון למבנה היסטורי, שהוא היחיד במענית שנותר בצורתו המקורית, תורמת לארכיון ולמבנה ערך מוסף. לימים הוכרז המבנה לשימור מחמיר וקיבלנו היתר מיוחד לשמר את האגף שנוסף ולהחליף את הגג שרעפיו התפוררו.

התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ מענית

אוצרות הארכיון

בהיותו ארכיון מקומי של ישוב קטן הוא מכיל בעיקר חומרים שקשורים למקום: מכתבים, מפות, מסמכים שונים, תיקים אישיים של חברים וחברות, רשימות תושבים לדורותיהם, עבודות "שורשים" של ילדים, פריטי אפמרה ועוד. כמו כן נשמרים בארכיון אוספים פרטיים של חברים, שמועברים על-ידי בני המשפחה לאחר פטירתם. האוספים הללו נשארים רכוש המשפחה ונשמרים בארכיון.

יש לנו בארכיון מספר פריטים בעלי עניין מיוחד לטעמי: קודם כל אוסף חביבה רייק, שבו מסמכים אישיים שלה, תצלומים, סרטים, ספרים ועבודות של תלמידים וסטודנטים שנכתבו עליה. כמו כן מגן דוד מעץ שהוצב על קברה בסלובקיה והובא עם עצמותיה ב-1952 (היא קבורה בחלקת הצנחנים בהר הרצל), מגילת היסוד המקורית של חנוכת "בית חביבה" במענית, שחתומים עליה בחתימה אישית 65 אישים מגדולי האומה (המגילה נחתמה ב-כ"ב שבט תש"ו). הקדשתי חודשים רבים לזיהוי החותמים, כיוון שבמקרים רבים החתימה מסולסלת ובלתי קריאה. בסופו של תהליך בלשות מרתק הצלחתי לאתר את כל השמות וזהותם של החותמים.

בבית ההנצחה שמור גם אות הקוממיות שקיבל קיבוץ מענית על עמידתו האיתנה בהתקפות הצבא העיראקי ערב מלחמת השחרור ובמלחמה עצמה.

כדאי לציין גם אוסף מכתבים בעברית, בכתב-יד יפהפה, של אביו של אחד ממייסדי הקיבוץ (שמואל מעין), שכתב לו מפולין לאחר שבנו עלה ארצה ב-1936. ממכתבים אלה ניתן ללמוד על החיים בפולין ערב מלחמת העולם השניה.

קיימים בארכיון גם מכתבים בכתב יד שכתבו חניכי חברת נוער ממענית שהשלימו את קיבוץ רבדים ונפלו בשבי עם נפילת גוש עציון. מהשבי הם שלחו מכתבים למדריכם הנערץ – שמואל מעין.

היה לנו בארכיון מחזה מקורי עלום, בכתב-ידו של יוסף מילוא, שאותו הקדיש לחברת הקיבוץ מניה אידלמן-פרי, שאותה אהב והוקיר. בהסכמת בנותיה הפקדתי את המחזה בארכיון התיאטרון באוניברסיטת תל אביב (לאחר עריכת הסכם שהמחזה הוא רכוש הבנות שיוכלו לקבלו אם וכאשר ירצו בכך). חשבתי שמן הראוי ששכיית חמדה כזו תיחשף לעיני ציבור שוחרי התיאטרון ולא תשכב במעמקי מיכל ארכיוני, אי-שם, מבלי שידעו עליה בכלל.

כל הסרטים מהשנים הראשונות של הקיבוץ (בפורמט 16 מ"מ) הופקדו במכון ספילברג, גם כן בלווי הסכם מתאים. שם הם נשמרים בתנאים נאותים ואני קיבלתי עותקים מהם. חשוב לי לציין שעד היום, כשגוף כלשהו רוצה להשתמש בקטעים מהסרטים – הוא פונה לקבל את אישורי.

יש בארכיון אוסף של מאות סביבונים מכל העולם, שאספה כתחביב רב-שנים חברת הקיבוץ רחל ביס. כשנפטרה והיה צורך לפנות את ביתה הועברו הסביבונים בהמלצתי למשמורת בארכיון, עד שיימצא להם מקום שמירה ותצוגה ראוי. מדי פעם, בחנוכה, אנחנו מוציאים סביבונים לתצוגה. למותר לציין שהסביבונים הם רכוש המשפחה.

פרט פיקנטי: היה לי בעבר סיפור מרתק עם בן מאומץ שבעזרתי מצא את משפחתו הביולוגית. קצה החוט התחיל בארכיון מענית ונדרש היה רק ללכת בעקבותיו ולהגיע ליעד המבוקש. כל אלה הן רק דוגמיות מהפריטים ההיסטוריים שאגורים בארכיון שלנו.

הארכיון כולל ספריה קטנה שיצרתי, ובה ספרים ופרסומים מאת חברי מענית, וגם ספרים ופרסומים שקיבוץ מענית מוזכר בהם, או שעוסקים בנושאים עקרוניים בתנועה הקיבוצית (לינה משפחתית, הפרטות וכו'). סטודנטים ותלמידים ממענית שואלים מאיתנו ספרים מפעם לפעם.

בהיותי אספנית-מלידה אספתי וצברתי במהלך השנים כל מיני חפצים שהשתמשו בהם בחיי היום-יום במענית (מאזורי פחי האשפה ומבתים של חברים שנפטרו, בטרם הספיקו צאצאיהם לזרוק את תכולת הבית...).

בדרך זו התמלא הארכיון בכלים ואביזרים של פעם. המבנה אמנם הוכרז לשימור מחמיר, אך בפנים אפשר לעשות שינויים, לכן הרסנו קיר מפריד בין שני חדרים ויצרנו חדר גדול שבו סודרה תצוגת החפצים הללו בתאים ששימשו את מחסן הבגדים לחלוקת כביסה נקיה לחברים.

התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ מענית

הארכיונאית כאוצרת מורשת מקומית

הרחבתי וגיוונתי את תכולת הארכיון וגבולותיו, על פי התפישה שארכיון יישובי אינו חייב להצטמצם בין ארבע קירות המבנה. על פי תפישתי הוא אמור להתפרש על שטח הקיבוץ כולו ולשמר אתרים ומבנים ראויים לשימור ולהנחלת מורשת המקום. סיפחתי לתפקידי כארכיונאית גם את אתרי ההנצחה השונים בקיבוץ ואת שימור זכרם של כל החברים והחברות שנפטרו במהלך השנים. במשך כל שנות עבודתי כארכיונאית גם כתבתי את ההספדים שמספרים את קורות חייהם של החברים שנפטרו. לאחרונה העברתי תפקיד שוחק זה למישהי אחרת.

אני עובדת הרבה עם ילדי הגנים, תלמידי בית הספר ובני הנעורים, שמאד אוהבים לבוא לארכיון ולשמוע על זמנים-של-פעם. עם ילדי הגנים אני עושה פעילויות שקשורות לחגים ולתאריכים חשובים, בעזרת חפצים של פעם ואמצעי המחשה שונים שפיתחתי (משחקי זיכרון, קלפי רביעיות, משחקי טריוויה, בינגו) – הכל קשור בהיסטוריה של הקיבוץ. אני מספרת לילדים על מענית בראשיתה ובתקופת מלחמת השחרור, על ההיסטוריה הקדומה של המקום – הכל בהתאם לגיל ולרמת ההבנה.

לבני הנעורים אני מספרת על חביבה רייק ומשתפת פעולה עם הוריהם בהכנת משימות בר/בת מצווה. פרט למשתמשים מקומיים (הנהלת הקיבוץ, חברים וחברות, ילדים ונוער) – מגיעים גם חוקרים וסטודנטים לחפש חומרים למחקריהם - בעיקר על חביבה רייק, אבל גם על תקופת הטורקמנים שחיו באזור, מלחמת השחרור, השואה וההיסטוריה הקדומה של המקום.

קיבוץ מענית הוקם על שרידיו של ישוב יהודי מהתקופה הרומאית, ששמו היה ככל הנראה נַרְבַּתָא (אף כי הארכיאולוג פרופ' אדם זרטל, ז"ל, הטיל בזה ספק). יש הסכמה על זה שהישוב הוקם על ידי יהודים שברחו מהרומאים בקיסריה. שרידים רבים נמצאו במקום ורובם שמורים במוזיאון רוקפלר בירושלים. כל הממצאים נרשמו וקוטלגו והעתק מהקטלוג נמצא אצלנו בארכיון. מספר ממצאים הושארו במענית, ורובם מרוכזים ליד הפילבוקס, בפארק מגיני מענית, עם שילוט מתאים שמספר את סיפורם.

בהיותי חסידת הגישה שארכיונאי גם אוצֵר וגם יוצר, ומכיוון שאני אוהבת לכתוב – אני מפיקה מדי שנה חוברת שקשורה לתאריך או לאירוע חשוב שהיו במענית. למשל, השנה חגגנו שמונים שנים להתיישבות קיבץ מענית על אדמתו אחרי שבע שנים בכרכור, והפקתי חוברת בשם "מעני-טון" ובה עשרות מילים וביטויים מהשפה הייחודית של מענית. מצאתי שגם זו דרך ידידותית ונגישה להנחלת מורשת המקום.

לפני שני עשורים, במלאת שישים להתיישבות במענית, שילטתי בצורה מדגמית עשרים מבנים שנותרו כפי שניבנו בשנות הקיבוץ הראשונות, אף כי ייעודם שונה. השלטים מספרים בקיצור למה שימש הבית ולמה הוא משמש כיום. במקביל הפקתי חוברת שמספרת ביתר הרחבה על כל מבנה ומבנה.

מטרה נוספת שהצבתי לעצמי היא לתת לצנחנית חביבה רייק, שהיתה חברת מענית, את המקום הראוי לה. הציבור בארץ יודע בדרך כלל מי היתה חנה סנש, אך לא רבים יודעים מי היתה חביבה רייק, שהספיקה לפעול בשליחות המולדת בפרק זמן ארוך יותר מחנה סנש, אשר נתפסה מהר. אני מארחת קבוצות (בעיקר גמלאים ובני נוער) ומספרת להם בעזרת אמצעים ויזואליים שונים את סיפורה של חביבה. כל זה בהתנדבות, לרוב לא בשעות העבודה, וכחלק מתפיסת התפקיד שלי.

קיבוץ מענית מופרט באופן מלא והארכיון מתוקצב על-ידי הקהילה. התקציב השנתי נדיב ומספק ובדרך כלל כל מה שאני מבקשת. מאז ההפרטה (ועוד לפניה) הקיבוצים הפכו לישות משפטית עצמאית, וההכרה בחשיבותו של הארכיון גברה מאד. אני מעורבת בחיים התרבותיים והחברתיים של הקהילה ובכל החגים, הן במתן חומרים רלוונטיים והן ב"תרומת" זכרוני למידע של פעם, שעוזר מאד לעיצוב החגים אצלנו. הודות למעורבותי ותרומתי אני נהנית מאימון והערכה של הציבור וההנהלה, וזה משפיע על ההתייחסות האוהדת והתומכת לארכיון.

נקודות מורשת וזיכרון ברחבי הקיבוץ

הסלע של הרצפלד: סלע מימים קדומים, אחד ממאות או אלפי הסלעים שכיסו את אדמות הבֶּדוּס שעליהן התיישב קיבוץ מענית ב-1942. על סלע זה עמד אברהם הרצפלד, האחראי מטעם מוסדות ההתיישבות על הקמת ישובים, וניסה לנחם ולעודד את החברים המיואשים מהשממה שראו סביבם. כאשר סוקל השטח והוקמו בתי הקיבוץ, שמרו החברים על הסלע ההיסטורי הזה במקומו. ליד הסלע מוצב שלט שמספר את סיפורו. על הסלע למעלה קובעה פטריית-ברזל שסימנה נקודת גובה כאשר הבריטים מיפו את ארץ ישראל.

הפילבוקס: עמדת הגנה מבטון מזויין שהוקמה ב-1947-8 על גבעה גבוהה מעל הקיבוץ ושימשה כמגן קדמי ומחסום בפני הכוחות העירקיים שתקפו את מענית פעמים רבות. המתקפות חייבו את פינוי הילדים והאוכלוסייה הבלתי לוחמת מהמקום למשך תשעה חודשים. המבנה נשמר בצורתו המקורית, כולל סימני הכדורים שירו העירקים. לימים פותח השטח סביב הפילבוקס, רוכזו לידו העתיקות שנמצאו והושארו במענית על ידי רשות העתיקות, והצטרפו למימצא ארכיאולוגי ייחודי הארץ, שקרוי בפי אנשי מענית "השער הרומאי". למעשה זהו משקוף של בית מתקופת נרבתא, שנשמר בשלמותו. במקום פזורות גם עמדות הגנה מבוטנות ושרידי תעלות חפורות שבהן התנייעו אנשים מהקיבוץ לגבעת הפילבוקס והביאו תחמושת ואספקה. במקום הוקם אמפיתיאטרון קטן למבקרים שמגיעים ושומעים על עמידת קיבוץ מענית במערכה. כל העתיקות והמבנים בשטח שולטו והונגשו. במורדות הגבעה שעליה ניצב הפילבוקס ניטעו במהלך השנים, בחגי ט"ו בשבט, עצי ארץ ישראל שונים, ושמו של המקום הוסב מפארק הפילבוקס" ל"פארק מגיני מענית" והוקדש לזכרם של ותיקי מענית שעמדו בגבורה במערכה ומנעו את כיבוש המקום . סמל מענית מורכב מהפילבוקס ביחד עם פרח הרקפת האופייני לסביבתנו והוא מופיע על כל הניירות והמסמכים הרשמיים של הקיבוץ. הסמל עוצב בידי בן הקיבוץ דב גפן.

הבאר הרומית: בור מים מתקופת הרומאים כנראה (ומכאן שמו), שימש את הרועים הערבים והטורקמנים שחיו במקום. בתקופת העליה השניה הגיע לאזור יהודי-רוסי בשם אברהם לובזובסקי, כשליחו של בעל חזון ליישב יהודים באזורנו. אדמות כרכור והבדוס נרכשו על ידי בעל הון יהודי-רוסי באמצעות שליחו, שהקים במקום עשרה בתים ומגדל מים. בחיפושיו אחר מקור מים למתישבים הגיע לבאר, דיפן אותה והשמיש אותה.

חורשת יוסף קפלן: יוסף קפלן השתייך לגרעין "אל על" מפולין וליטא, שחבריו הקימו את קיבוץ מענית. הוא לא עלה עם כולם ארצה ב-1936 ונשאר לפעול בתנועת "השומר הצעיר" בפולין. יוסף קפלן היה ממנהיגי מרד גיטו ורשה ונרצח שם. לזכרו הוקדשה חורשה ביער הקק"ל שניטע בידי חברי מענית בשנים 1943-44 מזרחית לקיבוץ. על גבי סלע הותקן לוח עם סיפור חייו. כמו כן נקרא השביל שמול בית ההנצחה במענית על שמו (שבילי ודרכי מענית שולטו ושויימו לפני 5 שנים, לכבוד שנת ה-75 להתישבות).

בית חביבה: הוקם בשנת 1946 כבית תרבות לזכרה של הצנחנית חביבה רייק, חברת מענית, לאחר שהגיעו הידיעות המרות על הירצחה בעת שליחותה. על הקיר הדרומי הפנימי ציור קיר של שרגא וייל – רבקה שואבת מים מהבאר. תחילה שימש הבית כבית-תרבות לקריאת עיתונים ולהאזנה לרדיו ולתקליטים. לימים שופץ והורחב והפך ל"מועדון לחבר", לאחר לא מעט דיונים סביב השאלה האם נכון וראוי לשתות קפה ולבלות בבית לזכרה של חביבה. עד היום משמש הבית להתכנסויות חברתיות, תרבותיות ולאירועים משפחתיים.

בית ההנצחה: הוקם ב-1975 להנצחת זכרם של בני הקיבוץ שנפלו במלחמות ישראל, וכן לשמר את זכרם של כל חברי וחברות מענית לדורותיהם, שנפטרו ונקברו במענית. במקום חדר זיכרון שמנציח את זכרם של הנופלים והנפטרים ובו גם תמונות מתולדות הקיבוץ. כן שמורים במקום דגל הקיבוץ ואות הקוממיות שניתן אחרי מלחמת השחרור, ומגן דוד מעץ מקברה הזמני של חביבה רייק בסלובקיה. במקום אולם קטן לפעילויות שונות.

פינת אליהו: ברזיה מרוצפת ולידה אבן זיכרון לבן הקיבוץ אליהו גושן, שנפל במלחמת ששת הימים. אליהו היה ספורטאי ולכן הוקמה ברזיה זו סמוך למגרש הספורט.

פינת ירמי: גן קטן ומטופח בפינה המערבית של יער מענית, לזכרו של בן הקיבוץ ירמיהו (ירמי) טנא, שנפל במלחמת יום הכיפורים. למקום הובא סלע גדול מהמקום בו נהרג, נקבע בו שלט עם סיפור חייו ופותח וטופח גן נוי עם פינת פיקניקים מקסימה. המקום פעיל ותוסס ומשמש לאירועים ושמחות משפחתיות.

בוסתן בגדדי: מטע גדול של עצי פרי שונים שניטע, טופל וטופח במשך שנים בידי מנשה אופיר ז"ל (1939-2002), בוגר חברת נוער וחבר קיבוץ מענית כל חייו. מנשה היה אוהב אדם וטבע ונטע במו ידיו מעל 1000 עצים מניבים לפי עונות השנה. הוא נולד בבגדד שעירק ולכן נקרא הבוסתן על שמו אחרי פטירתו. המקום מהווה אבן שואבת לחברים וילדים שנהנים מפירותיו, ממתקני השעשועים שהוקמו במקום, משולחנות פיקניק ומקום למדורה. המקום משמש רק את חברי ותושבי מענית ואינו פתוח לקהל הרחב.

פעמוניה: בבוסתן הוקמה בשנת 2017 פעמוניה לזכרו של בן וחבר הקיבוץ יורם סלע שנפל במלחמת יום כיפור. יורם היה מוסיקאי ומורה למוסיקה. הפעמוניה הוקמה ביוזמת ילדיו ובסיוע הקיבוץ.

פינת ליאור: בכניסה לאולם הספורט שבקיבוץ הותקנה פינת זיכרון לליאור פרלמן, בן וחבר הקיבוץ, ספורטאי מחונן, שנפטר במקום בעת משחק כדורסל בשנת 1995.

תצוגת קבע של תמונות נבחרות מענית לדורותיהם: מוקדש לזכרו של רמי בלום, שהיה שוחר ספורט ושחקן כדורגל חובב ואסף במשך שנים את תמונות נבחרות הספורט לדורותיהם במענית ותעודות וגביעים שבהם זכו. רמי נפטר בשנת 2022 ולקראת מלאת שנה לפטירתו הותקנה תצוגת-קבע של האוסף שלו בכניסה לאולם הספורט.

מגרש מתקני כושר: הוקם לרווחת חברי ותושבי מענית לזכרם של דני ויורם חצור, בני וחברי מענית שנפטרו, ביוזמת ובתרומת המשפחה.

פסלי אבן של יצחק דיכטר: יצחק דיכטר, חבר מענית (1916-1988), אמן שעסק בפיסול באבן ובנייר. פסלים מעשי ידיו מוצבים במקומות שונים בקיבוץ.

שילוט מבנים היסטוריים: כאמור לעיל בשנת ה-60 להתיישבות קיבוץ מענית שולטו בצורה מדגמית מבנים אותנטיים מימי הקיבוץ הראשונים בהתיישבות הקבע. השלטים מספרים בקצרה את סיפור המבנה/האתר ובמקביל הופקה על ידי חוברת נלווית ובה הרחבה של סיפורי המקום והמקומות.

שיום ושילוט של כל השבילים והדרכים הפנימיות במענית: בשנת ה-75 להתיישבות הוחלט על מתן שמות של הקבוצות החינוכיות, חברות הנוער והגרעינים שהיו במענית. בכניסה לקיבוץ הוקמה כיכר גדולה הנושאת את השם "כיכר מייסדי מענית" ולידה שלט עץ גדול שמספר את סיפור הקמת הקיבוץ.

התצלומים באדיבות ארכיון קיבוץ מענית

עם הפנים לעידן הדיגיטלי

מלבדי עובדת בארכיון עוד חברה, "צעירה" ממני בשנתיים, דליה ליאור, גם כן במשרה חלקית, והיא אחראית על הדיגיטציה והמיחשוב של החומרים. אנחנו עובדות עם תוכנת "קיסופט". המסמכים נסרקים ומוכנסים לקיטלוג הדיגיטלי ומועלים ל"ענן", אך אנחנו גם מדפיסות אותם ושומרות את הניירות, בגלל חוסר המידע והוודאות לגבי תוחלת החיים של המדיה הדיגיטלית ומוצריה, כמו גם ההשתנות התכופה של החומרות. החומרים השוטפים מגיעים מהנהלת הקיבוץ, מהועדות המעטות שעדין קיימות, מפרסומים ציבוריים וגם מפרסומים חיצוניים בסוגי מדיה שונים שמאזכרים את מענית. אני מקווה שנצליח להגיע לסריקת כל המסמכים מהעבר, בעיקר כדי להימנע משיני הזמן.

אני מודה ש"שברתי" והפרתי את החוק המקודש בארכיונאות שנקרא "עיקרון המוצא". אותי הנחתה תמיד השאלה: "איפה אחפש/יחפשו מסמך" ולא בהכרח מי יצר אותו. כיום, בעידן המחשב, עקרון המוצא בכלל לא רלוונטי, לדעתי. ארכיון לא חייב להיות ארכאי...

אין לארכיון שלנו אתר אינטרנט, אבל יש אתר של קיבוץ מענית ובו חומר רב מהארכיון, שמתעדכן על ידינו מעת לעת, על פי תאריכים/מועדים/אירועים שונים.

אני מאחלת לארכיון להתקדם עם המחשוב של החומר ההיסטורי, להמשיך לשמר, לתעד ולהנחיל את מורשת המקום לחברים ולילדים ולתושבי המקום וכמובן גם למצוא מישהו מתאים/ה שייכנס באופן הדרגתי לעבודה בארכיון, יקדם את המיחשוב ובבוא היום יחליף/תחליף אותי (ולחיות 200 שנים, עד שהעבודה, אולי, תיגמר...).