קיבוץ מענית (רגיל)

חג שמחת תורה- שמיני עצרת

דף הבית > חגים ומועדים בישראל >  חג שמחת תורה- שמיני עצרת
 
 
החג במקורות
היום השמיני של חג הסוכות. שם החג הוא "שמיני עצרת" ובארץ ישראל הוא גם "שמחת תורה" – בו מסיימים מחזור שנתי של קריאת התורה, למרות התאריך הזהה מדובר בשני חגים שונים.
בחוץ לארץ חוגגים את שמחת תורה בכל כ"ג בתשרי. בחג זה מציינים את סיום קריאת 54 הפרשות שבספר התורה בבית הכנסת, בקריאה מחזורית המתרחשת בכל יום שבת. ביום זה קוראים את הפרשה האחרונה בספר דברים - פרשת "וזאת הברכה" ואת ההתחלה של הפרשה הראשונה בספר בראשית, פרשת "בראשית" ובכך סוגרים מעגל של קריאה בתורה.
שמחת תורה הוא חג חדש יחסית שאינו נזכר בכתובים. ציונו של יום זה כחג נקבע בתקופה הגאונים בבבל (מסוף המאה ה-6 עד אמצע המאה ה-11), שקבעו את מחזוריות קריאת הפרשות בתורה למחזוריות של שנה כפי שאנו מכירים אותה היום ולא למחזוריות בת שלוש שנים או שלוש שנים וחצי, כפי שהיה נהוג בזמנו במקומות מסוימים.
שם החג
השם המוכר לנו כיום, שמחת תורה, ניתן לחג כנראה בספרד של ימי הביניים ומשם עבר לכל תפוצות ישראל.

מנהג ההקפות
מנהג ההקפות בשמחת תורה החל כנראה בצפת של המקובלים במאה ה- 16. לפי המנהג, הנהוג עד היום, מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש ומקיפים אתם שבע הקפות סביב לבימה בבית הכנסת. ההקפות מציינות את השמחה על סיום מחזור הקריאה השנתי של התורה ועל התחלת הקריאה מחדש. ההקפות נערכות בבית הכנסת גם בליל שמחת תורה וגם ביום החג בבוקר, והן מלוות בשירה ובריקודים. בהקפות אלו משתפים גם את הילדים, שבאים לבית הכנסת עם דגלי נייר מיוחדים לשמחת תורה. על ראש הדגל יש הנוהגים לשים תפוח ונר דולק
הקפות במעגל הן סמל תרבותי שקיים בתרבויות ובעמים שונים. צורת המעגל מסמלת שלימות, וההקפות במעגל מסמלות אחדות ושיתוף למען מטרה משותפת, דוגמת שבע ההקפות שהקיפו בני ישראל בתקופת יהושע בן נון את העיר יריחו ובכך ביטאו את רצונם המשותף להפחיד את האויב ולנצח אותו.ודרך אגב: לא רק בשמחת תורה נוהגים לערוך הקפות. הקפות עורכים גם בכל יום מימי הסוכות.

הקפות שניות
בימינו במדינת ישראל נוהגים לערוך הקפות שניות במוצאי שמחת תורה. ברחובות הערים מלוות ההקפות בתזמורות ובאנשי ציבור. מנהג זה של הקפות שניות מבטא את ההזדהות של יהודי הארץ עם היהודים בתפוצות.

חג סוכות בחקלאות

חג הסוכות ושמיני עצרת מסיימים את חגי תשרי - ואת השנה החקלאית החולפת: "השנה בתורה היא חקלאית, והיא מתחילה בעונת הזרע, ובגשם הראשון, הוא היורה". לפי המקרא חג הסוכות מציין דווקא את סוף השנה החקלאית - ואת ראשיתו של מחזור חקלאי חדש: סוכות הוא חג האסיף, שבו אוספים את היבול החקלאי. לקראת עונת הזריעה החדשה מתעוררת דאגתו של האיכר, שאינו יודע אם השנה החדשה תהיה גשומה או חלילה שחונה; אם יהיו הגשמים גשמי ברכה – או חלילה גשמי זעף הרסניים. מכאן טקסי המים שהיו עורכים בבית המקדש בחג הסוכות, ותפילת הגשם שנוהגים לומר בשמיני עצרת .

טקסי מים בחג הסוכות

מאז ומתמיד הייתה החקלאות בארץ ישראל תלויה בגשמים, היישוב היהודי בארץ בתקופת הבית השני היה יישוב חקלאי, וגשמים היו חיוניים לקיומם ולפרנסתם של התושבים. לפי המסורת טקסי המים התקיימו בבית המקדש בימי חג הסוכות, לקראת השנה החקלאית החדשה.

ניסוך המים בחג הסוכות
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו נוהגים לנסוך, לצקת, מים על המזבח בבוקר של כל אחד מימי החג. תהלוכה גדולה של אנשי ירושלים ועולי רגל, בראשה כוהנים ובתוכה מנגנים בחצוצרות ותוקעים בשופר, הייתה צועדת עם שחר למעיין השילוח שלמרגלות הר הזיתים. בצלוחית של זהב היו שואבים מים מן המעיין ומביאים אותם לבית המקדש. את המים היו מעבירים לספל מיוחד עשוי כסף - שבו השתמשו רק פעם בשנה, בחג הסוכות - ובספל זה יצקו את המים על המזבח. ניסוך המים על המזבח סימל את הבקשה לשנת גשמים ברוכה "כדי שיתברכו לכם גשמי שנה". טקס ניסוך המים קשור לתחילת עונת הגשמים, ואת פעולת ניסוך המים אפשר לתאר כמילוי משאבה סמלית האמורה להשקות במי גשמים את העולם כולו.

שמחת בית השואבה
טקס יומי מיוחד לחג הסוכות קודם שהיו נוהגים לשאוב מים מן מעיין השילוח ולצקת את המים על המזבח בבית המקדש -. לטקס זה, שהחל עם הזריחה, קדמה שמחה שהתקיימה במשך כל הלילה. על פי התיאור במשנה היו מדליקים בבית המקדש את מנורות הזהב, הייתה זו חגיגה המונית, שכללה ריקודים עם לפידים בוערים לצד שירה ונגינה של הלוויים . על היקפן של החגיגות וגודל השמחה נאמר: "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו".
תפילת הגשם
חג שמיני עצרת - שמחת תורה - מציין את ראשית עונת החורף, ובו נוהגים לומר בבית הכנסת תפילה מיוחדת על הגשם. תפילה זו מורכבת מפיוטים העוסקים במים ובגשם, ומזכירים את אבות האומה ומנהיגיה, תוך קישור חייהם ומעשיהם לנושא המים. יש הבדלים בין הפיוטים של בני עדות המזרח ובין אלו של האשכנזים, אך תוכן הבקשה זהה: בקשה מאלוהים שיוריד גשם בזמן המתאים ובמידה הנכונה, גשמי ברכה שיביאו טובה לאדם ולאדמה. וכך, בכל רחבי העולם עומדים ביום זה יהודים בבתי הכנסת ומתפללים לגשמי ברכה - בארץ ישראל.

אף על פי שחג הסוכות נחשב במסורת לזמן שבו נקבע גורלם של הגשמים, קבעו את תפילת הגשם רק לשמיני עצרת, משום שגשמים במהלך ימי הסוכות אינם נחשבים לברכה כי אינם מאפשרים לחגוג את החג בסוכה. גם בשמיני עצרת, בשמחת תורה, מסתפקים בהזכרת הגשמים במילים "משיב הרוח ומוריד הגשם", אך לא מבקשים שהגשמים ירדו מיד. בקשה מפורשת לגשם - "ותן טל ומטר לברכה" - מתחילים לומר רק בתאריך ז בחשוון, כשבועיים אחרי החג עד החג הראשון של פסח. וזאת כדי להבטיח שכל עולי הרגל, גם אלו שהגיעו ממקומות רחוקים, יספיקו לחזור לבתיהם לפני תחילת הגשמים.