ערב טוב לכל הקהל כאן
האמת שבחירתי לניהול גלעם היתה יכולה להתרחש רק בקיבוץ. הרי בעצם כבר התחלתי לחפוף את אילן ולהחליפו כמרכז משק ,אבל אז התברר שנתן סלע ז"ל המנהל של גלעם (אז עוד לא היה מנכ"ל בגלעם)התפטר , דב ניר ז"ל שהיה מנהל השווק בגלעם הוחלף בדיוק באותם ימים ע"י בנימין יפעת וצבי מרגלית שהיה הגזבר גם כן עמד להתחלף. מי אמר שאין אצלנו רוטציה?
אני קמתי ואמרתי שבמצב זה אני לא נכנס לתפקיד לפני שפותרים את כל התשבץ הזה. ואכן קמה מהומה לא קטנה שבסופה אני נבחרתי לנהל את גלעם וגרשון סוקול החליף את אילן בריכוז המשק.
ואני שכל ניסיוני הניהולי הסתכם בניהול כמה ליטבקים במטע באתי לגלעם. צריך לזכור שאני לא בן מענית ולא היה לי מושג מה זה גלעם וצריך לזכור שהמוניטין שלו ברחבי הקיבוץ באותה עת לא היה משהו.
כשמענית רכשה את גלעם ב 1970 התחייבנו בפני מוסדות הקבה"א להחליף את השכירים בחברי קיבוץ. זאת היתה מטרת העל שלי כשמולי ועד עובדים שמתנגד למהלך כשגם קודמי נתן סלע לא הצליח לשכנע אותם לשתף פעולה איתנו. זה היה מאבק קשה , מצד אחד חברי הקיבוץ לא ממש התלהבו לבוא לגלעם המסריח והרועש , עם עבודה במשמרות ותנאי עבודה קשים ומצד שני העובדים השכירים שחששו שפרנסתם תיפגע .היה צורך בהרבה נחישות של קבוצה של צעירים שלמרות הקשיים הסכימה לבוא ולהתחיל לעבוד בייצור ושלי במאבק מול הועד מצד אחד ובתחנונים לחברי הקיבוץ שיסכימו לעבוד מצד שני. ובכל זאת לאט לאט נתפסו יותר ויותר עמדות ייצור ע"י הקיבוצניקים וזה נעשה תוך שמירה על יחסים טובים והוגנים עם השכירים.
והיה הצוות הותיק ממענית שהיה בן 60 לערך כשהתחלתי בניהול , ואני בן 30 , מישהו שבא מרוחמה ,ילד חוץ שבוקשי מכיר אותם ומה פתאם שאגיד להם מה לעשות?
והשנים – 1977 המהפך המדיני בו הליכוד עלה לשלטון ופתאם השתנו כללי המשחק כלפי הקיבוצים והחלה האינפלציה לדהור ,זה חייב כלים ניהוליים אחרים ,שלא הורגלנו אליהם. אז הדוחות הכספיים של מענית היו יוצאים אחרי שנה לפעמים שנתיים , איך מתנהלים בעת כזאת?
וצריך גם לפתח את המפעל ואפילו לדאוג שירוויח כסף, אז חיפשתי מישהו מתחום העמילן שיוכל לשתף איתנו פעולה ,כי גלעם היה מפעל קטן מאד ומבודד , ללא שום קשר לעולם הגדול. ומצאנו את עמילום ,חברת עמילן בלגית מהגדולות באירופה. לפתע אנו בחזית הטכנולוגיה , המהנדסים שלנו נוסעים לבלגיה לשבועות ולומדים לעשות עמילן ומהנדסים שלהם באים אלינו לסייע והאינפורמציה הניהולית זרמה בעיקר דרך קשר מיוחד שנוצר בין הבעלים והמנכ"ל הבלגי לביני.מצא חן בעיניו הנכונות של מישהו לעבוד כמנכ"ל ללא שכר ובכל זאת עם מוטיבציה גדולה .
ואז עלה הרעיון של מפעל הפרוקטוזה ,השוק העולמי של מוצר זה באותה עת היה פחות מ 20 אלף טון לשנה .יחד עם הבלגים חשבנו שאנו יודעים לייצר פרוקטוזה והתברר שנצטרך ללא מעט זמן , יזע ודמעות עד שהמפעל יעבוד כראוי.
וכשהתקבלה ההחלטה על הקמת מפעל הפרוקטוזה ,הפעלנו בגלעם את עיקרון הרוטציה וחנה רמות החליפה אותי בניהול. זה לא עבד כל כך טוב ומה עושים בקיבוץ? הוקמה ועדה שבחנה את המצב והחליטה להחזיר אותי לניהול יחד עם חנה וזמן קצר לאחר חזרתי חנה פרשה .
אז כבר היה ברור שאנחנו בתנועה הקיבוצית עמוק בבוץ ובמענית עדיין התווכחו מה המצב, אבל בפועל הינו גם אנחנו עמוק באותו בוץ.
לי היה ברור שדרך הניהול בה הלכנו עד עתה לא יכולה להימשך. בהנהלה של גלעם ישבו המזכיר, רכז המשק , הגזבר ,סדרן העבודה ובטח שכחתי מישהו וכן היו גם כמה מהמפעל בהנהלה. נציגי הקיבוץ הם אלו שבעצם בחרו את הצוות הבכיר למפעל ולמנכ"ל –בעצם לא היה מנכ"ל היה מנהל פנים שלא היתה לו הסמכות לפטר מישהו.
אני החלטתי לקחת סמכות כזאת לעצמי וזה חולל כמובן סערה לא קטנה וידעתי שאני הולך לשלם על כך מחיר חברתי כבד ולנתק קשרים עם לא מעט מידידי כאן.
ואז הוקמה מועצת המנהלים וניתקנו את הקשר הניהולי בין המפעל לקיבוץ .בהנהלה של המפעל ישבו מנהלי המפעל ואילו נציגי הקיבוץ ישבו במועצת המנהלים.
ואז הופיע אלחנן פס כיו"ר מועצת המנהלים שלנו והוביל את הסדר החובות של הקיבוץ ושל גלעם. זה היה כמעט פלא ,, החוב המשותף של גלעם והקיבוץ היה מעל 130 מיליון ₪ כשעל פי כושר ההחזר שהיה למערכת לא הגיעה לנו כל מחיקה. בהסדר שהשגנו הוטל על גלעם חלק מהחוב והקיבוץ נשאר ללא חוב כלל. היתה כאן עבודת צוות נפלאה של ליליאנה מגלעם ואליאב ובכר ממענית בניצוח אלחנן שעשו את הבלתי אפשרי. אני מודה שלפני ההסדר המהולל הזה לא חשבתי שאזכה לראות בימי חיי את מענית ללא חוב.
לפני זה עוד הבינונו שעם ועד עובדים כמו שיש לנו ועם התנאים המפליגים שהיו להם בזמן שאנחנו נאנקים תחת משבר נוראי לא נוכל להתקדם ובפעולה נועזת ומבריקה הפסקנו את ההסכם הקיבוצי , ניתקנו את הקשר עם ההסתדרות ופיטרנו כ 15 עובדים שהיו הגרעין הקשה של הועד הישן. כמובן שמפ"ם והקיבוץ הארצי הפעילו עלינו לחצים אדירים לא לבצע מהלך כזה , אבל לא נכנעתי , הייתי משוכנע בצדקת המהלך.
אבל גם העבודה של חברי הקיבוץ הגיעה זמן מה אחרי זה לסיומה. החברים היו באים למספר חודשים לעבוד בייצור ואח"כ נותנים משמרת בשבוע. בגלעם לוקח להכשיר מפעיל חצי שנה ורק כמה חודשים אחרי זה הוא נהפך למפעיל מיומן והשיטה הקיבוצית לא עבדה כאן יותר. אז בעצם סביב 1994 החלפנו את מרבית העובדים בחברה והתחלנו להתנהל כחברה נורמלית כשאנו מוותרים סופית על רעיון העבודה העצמית.
בשנים הללו ההשקעות בפרוקטוזה החלו לשאת פרי ,כל שנתיים הרחבנו את המפעל והגדלנו את התפוקות והפכנו בשלב מסויים לגורם דומיננטי בשוק הפרוקטוזה העולמי כשהריווחיות מרקיעה שחקים. וידענו שזה ייגמר יום אחד וחיפשנו כיוונים אחרים ,חשבנו להקים מפעל פרוקטוזה בברזיל ומפעל עמילן באטיופיה ,אך מועצת המנהלים חששה מאד מהיכולת שלנו לפעול בחו"ל ולא אישרו לנו להקים פרוייקטים אלו.אז השקענו בסטארט אפ שנקרא אנזימוטק זה היה בשנת 2000 וכל השאר היסטוריה.
ועדיין החברה מחפשת כיווני התפתחות חדשים, הקימונו מפעל בגרמניה ורכשנו מפעל דומה בספרד וכיום שניהם דורשים שיפורים רציניים בכדי שימשיכו להיות גורם מהותי בהתפתחות גלעם.
עתה אני מפנה את כסאי למחליפי ליעד כהן ואני מקווה שהוא יחד עם הצוות בגלעם ומועצת המנהלים ימצאו דרכים להמשיך ולהצמיח את גלעם , זה לא יהיה קל אך אפשרי.
אם אני מסתכל אחורה ורואה מאיפה התחלתי ולאן שהגעתי אין ספק שעשיתי דרך מדהימה, מרתקת ומאתגרת ואני בהחלט חש סיפוק וגאווה ממה שהשגנו בגלעם ובקיבוץ בכל השנים הללו.
אני בהחלט מודה שההחלטה לבחור בי לניהול גלעם ולא לריכוז המשק היתה טובה לי מאד.
ואילו אני מתחיל עתה דרך חדשה 38 שנים נשמתי וחלמתי כל הזמן גלעם , בשבועות שאני כבר לא שם אני נוכח שיש חיים אחרי גלעם ואני בטוח שיהיה לי מעניין.
אני מודה לכל אלה ששיתפו איתי פעולה לאורך השנים הן בקיבוץ והן מחוצה לו ,לא אפרט כי הרשימה ארוכה ומבקש סליחה מאלו שפגעתי בהם ,זה לא היה מתוך כוונות זדון.
והתודה הגדולה ביותר מגיעה לאשתי שרק היא יודעת מה באמת עברתי בכל השנים הללו ,כמה לילות לא ישנתי ואיזה תמיכה וחיזוקים קיבלתי ממנה.
ולילדי שהרבה פעמים במהלך השנים הללו הילד גלעם הועדף על פניכם , זה לא בגלל שהוא היה אהוב יותר ,אלא בגלל שהוא היה הפרובלמטי ביותר וכשאני מסתכל עליכם ועל שמונת הנכדים לבי עולה על גדותיו מגאווה ואושר .
תודה לאמיר , לכל אלה שנתנו ידם למסיבה הזאת ,לחננאל על הסרט ובעיקר לעמליה .
תודה וניפגש בשמחות.