קיבוץ מענית (רגיל)

דביר יובל ורותי

דף הבית > נא להכיר או תראו אותנו >  דביר יובל ורותי
 
 

נא להכיר - יובל ורותי דביר ושלושת הבנות שלהם – עדי, שירה ודנה.

 
 

מי אנחנו , מאיפה באנו, איך הכרנו ומה אוהבים כאן ומה לא.

הגענו אל מענית עם הקמת בית הספר הבינלאומי למנהיגות בגבעת חביבה שאותו מנהל יובל, בשנה שעברה. הכרנו דרך עולם המוזיקה, שנינו נגנים וגם המשפחות שלנו מנגנות. הכרנו בגילאי ה-20 ומאז אנחנו ביחד. חיינו כ-16 שנים בגבעתיים, שם נולדו שלוש בנותינו עדי (14), שירה (12) ודנה (7).

אני רותי, עוסקת בפרמצבטיקה ויובל איש חינוך.

עדידי שלנו לומדת במבואות עירון, מנגנת בטרומבון ואוהבת ספורט.

שירה לומדת ברעות ומשתתפת בחוגי טניס וג׳ודו במועצה.

דנה גם היא ברעות, לומדת שחייה בברקאי ואוהבת לקפוץ בטרמפולינה החדשה.

שירה ודנה מאוד אוהבות את המרחב ועדי פעילה בנעורים. מענית מקום נפלא, הקהילה נהדרת ומצאנו כאן חברים וחברות די במהירות. כיף לקחת חלק בחיי הקהילה וכיף לתת לקהילה בחזרה.

אוי קורונה קורונה – משפחה בסגר. מה קשה ומה טוב ?

בשלב זה אנחנו ממשיכים לעבוד בהתאמה למציאות החדשה. אני עובדת בחברת תרופות שעונה על צורך של אוכלוסייה של מכורים לסמים והצורך הזה מצריך כעת התייחסות ודרכי פעולה חדשות. החברה שלי אינדיביור עובדת על סיוע מידי למטופלים ואני מוצאת את עצמי עובדת די הרבה שעות.

בית הספר הבינלאומי ממשיך לפעול לקראת הגשת לבגרות הבינלאומית בחודש אפריל 2020 והפנימיה בו ממשיכה לארח תלמידים בינלאומיים שלא יכולים לשוב לארצם בשל משבר הקורונה, על כן גם יובל ממשיך לעבוד. אנחנו מנווטים בין המחויבויות לעבודה לבין המחויבויות למשפחה.

אפשר לומר שהילדות חוות את הסגר כאילו מדובר בחופשה מלימודים. הן פעילות חברתית, עונות על המשימות הבית ספריות (לרוב בזמן...) ובסך הכל יש להן סדר יום די גדוש. מבחינתנו הכי קשה לא לפגוש את ההורים ואת המשפחה המורחבת. אנחנו משפחה מלוכדת ורגילים להיפגש עם ההורים לפחות פעם בשבוע ובדרך כלל גם יותר מזה. יש לנו חשש שההסגר יימשך ולא נוכל להתראות איתם לאורך תקופה ארוכה, זה מדאיג אותנו. מאידך, יש בהסגר גם יתרונות, ובעיקר הזמן והפניות שלנו לבנות וגם הפניות שלנו זה לזה כבני זוג. אנחנו משתדלים להסתכל על תקופת הקורונה כהזדמנות לעשות דברים שלא עשינו עד כה בתוך המשפחה, לבלות עם הבנות וגם לקרוא.

דעות שקשה לנו לשמוע

בתפיסתנו אנחנו אנשים סובלניים. בתקופה האחרונה היה קשה לנו לקבל את חוק הלאום ואת המשמעויות הנלוות בגינו. אנחנו מאמינים בציונות, בשוויון הזדמנויות ובאחווה בה בעת. תמיד שואלים את עצמנו האם אנחנו משתנים או שהחברה משתנה, כנראה שגם וגם, אבל הפעם הרגשנו שאנחנו דווקא נשארנו במקום והפוליטיקה זזה למקום לא ברור.

הפוליטיקה נוכחת בחייכם ? גם עכשיו ?

אנחנו מדברים על פוליטיקה מאז שאנחנו ביחד. ברור שמה שקורה במדינה בשנה האחרונה הוא יוצא דופן, הציפייה שלנו היא שהפוליטיקאים יסתכלו עלינו בגובה העיניים וזה לא קורה. לפני כשבוע חששנו מאוד, לראשונה בחיינו, שהדמוקרטיה בישראל נמצאת במדרון תלול ושאנחנו עלולים למצוא את עצמנו לפתע בסיטואציה דמיונית ומפחידה. לא ניתן לומר שהפסקנו לחשוש, אבל אנחנו מקווים שהשינויים שבוצעו בכנסת בשבוע שעבר יאפשרו לדפוסים הדמוקרטיים להמשיך במלוא עוזם. חשובה לנו הדמוקרטיה, חשוב לנו חופש הביטוי, חשוב לנו שוויון בין כולם, חשובים לנו בני אדם.

מה יהיה ? אחרי הקורונה.

הקורונה מספקת לנו הזדמנות להבין את מקומנו בטבע, ואת כוחות הטבע. סגירת המסחר והכלכלה פוגעת בכולם, ועדיין יש כאן הזדמנות לחשוב על משמעותה של תרבות צריכה ועל היכולת שלנו להסתפק במועט ובכל זאת לחיות חיים טובים ומאושרים. אנחנו מרגישים שצריך ללמוד לשמור טוב יותר על כדור הארץ וזאת משימה ראשונה במעלה עבור כולנו. מקווים שאחרי הקורונה כולנו נבין כמה אנחנו דומים וכמה מחבר בינינו, בין אם אנחנו יהודים, מוסלמים, נוצרים או בני כל מגדר, תרבות, דת ומדינה אחרים. הקורונה לא מבחינה בינינו, כולם שווים.

משהו על המוסיקה והתרבות במענית.

במענית קיימת סצינת מוזיקה מגניבה ממש, יש יצירה מקורית, והרבה נגנים, זמרים וזמרות. על פניו זה לא סביר שכך הוא המצב, אבל זה מצביע על כך שמוזיקה חשובה לקהילת הקיבוץ. אירועי התרבות של מענית מתרחשים בקצב גבוה ועונים על הסקרנות והצרכים של כל הגילאים, כל הכבוד ליונתי ולכל השותפים! אנחנו שמחים להשתתף בתרבות מענית וחושבים שהעיסוק בתרבות מהווה מאפיין חשוב של הקהילה כאן. אחד הדברים היפים במענית הוא שהקהילה מפיקה אירועים תרבותיים המבוססים על כוחות פנימיים בכל המובנים – יצירה, כתיבה, הפקה וביצוע, ולכולם חשוב לעשות את הטוב ביותר. בסך הכל – תענוג!


 
 

משהו אישי שלי - במקרה המרואיינים עד עכשיו הם בעלי דעות דומות לשלי בנושא

פוליטיקה ודמוקרטיה . בעלי דעות אחרות מוזמנים לפנות אלי ולהתארח כאן.

תודה רבה למשפחת דביר על המילים ועל המוסיקה. נילי