עם עליית קיבוץ מענית להתיישבות ב-1942 התכוננו לנטוע מטע פירות. הצורך בשתילים מובחרים חייב הקמת משתלה, כשעודפי השתילים נמכרו בשוק. עוד בכרכור נזרעה משתלה לעצי תפוח, שהיוו את המטע הראשון. שרה סופר, שלמדה חקלאות במשק הפועלות בירושלים ורותי רוכמן, שלמדה להרכיב מאביה, עשו את ההרכבות הנדרשות על הכנות, כדי שיניבו. במשתלה הוכנו שתילי שקדים מרים, שעליהם הורכבו זני שזיפים שונים ואפרסקים.
כן גידלו שתילי הדרים שהורכבו על חושחש ושתילי גפנים. המשתלה גם התמחתה בהכנת שתילי אורנים, שהיוו תשתית לרבים מיערות ארצנו.
המשתלה אז היתה חלק מענף המטעים ובשנת 1945 נכנסה רות שטיין – אוטה - למשתלה, והיא הפכה לענף עצמאי. זה היה מקום עבודה שהתאים לחברות שרצו לעבוד בחקלאות.
כשירד הביקוש לשתילי הדרים החלו לגדל במשתלה שתילי אבוקדו, שהיוו תשתית למרבית מטעי האבוקדו בארץ, והדרישה לשתילים אלה היתה גדולה. אוטה חזתה את העתיד, כאשר רוב עובדי המשתלה התבגרו וצעירים לא נמשכו לענף זה. היא חשבה שצריך להתמקד בגידול צמחי בית, שמאפשרים לאנשים מבוגרים להתמיד בעבודתם. ואכן, עזריאל, השתלן הותיק, החל לגדל רוסקוס לייצוא ורקפות מפקעות שיצר והירבה.
המשתלה נסגרה סופית ב-1997 משיקולי כדאיות כלכלית.