מאד להוריו וסבלם גרם לו למצוקה רבה, אך הוא היה חדור אמונה עזה בחיי השיתוף וההגשמה החלוצית הקיבוצית ונחישותו לעלות לארץ גברה על מסירותו להוריו. כל חייו התמודד דב עם רגשות האשמה העזים שחש כלפי הוריו, על שהפר את רצונם ונטשם לגורלם. דב עלה ארצה בתחילת שנת 1936 לקיבוץ מענית שבכרכור. הוא עבד בפרדס ובמכוורת, תוך קשיי ההסתגלות לאקלים החם והקשה של ארץ ישראל ולעבודה הגופנית הקשה. הוא שלט בשפות רבות ועבד תקופת-מה כפקיד בצבא הבריטי. כן כיהן כמזכיר הקיבוץ הצעיר בשנים 1938-39 ובשנת 1945 נקרא לשליחות כעובד הסוכנות היהודית. במשך שלוש שנים ניהל את מחנה העולים בעתלית והיה חבר בועדת המיון בארץ ובקפריסין. במו ידיו חתם דב על למעלה ממיליון תעודות עולה. הוא פעל שכם אל שכם עם ראשי הישוב דאז וברשותו מסמכים ומכתבים רבים שהופנו אליו, כתובים וחתומים בידי אותם אישים. עבודתו בסוכנות היהודית נמשכה שתים-עשרה שנים, שבמהלכן היה מחובר מאד לקיבוץ מענית וליווה בדבקות את התפתחותו. עם סיום שליחותו חזר למענית וכיהן פעם נוספת כמזכיר הקיבוץ. בתום כהונתו התמנה דב למנהל "גלעם" והיה בהנהלת המפעל עד 1970. תקופת-מה פעל בהנהלה הכלכלית של "תכן" ואז נקרא שנית לשליחות מטעם הסוכנות היהודית, למשך שלוש שנים, באנגליה. אוסף עצום ומסודר של מסמכים מתקופות פעילותו בסוכנות, בהם מסמכים נדירים, נמסר על-ידי דב לארכיון הציוני וזכה על כך להוקרה רבה. דב הקים משפחה עם ירדנה, ואימץ אל ליבו את בתה ליאורה, מנישואיה הקודמים. לירדנה ולדב נולדו שתי בנות: אומנה ורותי. על אף עיסוקיו הרבים והמגוונים היה דב איש משפחה ואב אוהב לבנותיו. כשנולדו נכדיו הפך דב לסב גאה ובכל הזדמנות סיפר על נפלאותיהם. דב היה איש אשכולות ושוחר תרבות. הוא היה מאד מוסיקלי ואוטודידקט בתחום זה. כשעלה ארצה נתן לו אחיו כינור והוא לימד את עצמו לקרוא תווים ולנגן והגיע לרמה טובה של נגינה. הוא הקים מקהלה במענית וניצח עליה במשך שנים. הוא היה צלם, בעל עין רגישה וטכניקת צילום מעולה, שגם אותן למד ורכש בכוחות עצמו. במשך שנים שימש כ"צלם החצר" והירבה לתעד פינות שונות בקיבוץ, חברים, ילדים ואירועים. לפני מעל 25 שנים החל לצייר, למד והתפתח, ותערוכות מיצירותיו הוצגו ברחבי הארץ. הוא צייר בעיקר נופים ופינות-חמד במענית, כשעין-הצלם שלו מנחה את יד הצייר, והוא מדייק בפרטים עד לאחרון שבהם. ברבים מבתי הקיבוץ ומוסדותיו תלויים ציוריו. למדן ושוחר ידע היה דב. הוא הירבה לקרוא – ספרות יפה, ספרות עיונית ועתונות, והיה אוצר בלום של ידע. הוא ניחן בזכרון מעולה, שלא עזב אותו עד החודשים באחרונים לחייו. דב היה מעורה מאד ופעיל בקיבוץ. הוא כיהן בתפקידים מרכזיים רבים והיה חבר בועדות שונות. השתתף בכל שיחות הקיבוץ והירבה להשמיע את דעתו ולהתייחס לנושאים שעל סדר היום. כשהחלו רוחות השינויים לנשב בקיבוץ הבין דב שאין מנוס וכי זוהי רוח הזמן. במקום להילחם נגד השינויים בחר דב להצטרף לצוות שעסק בנושא, ללמוד את הדברים ולדאוג בכל מאודו לשכבת בני גילו, שאת צרכיהם הבין והסביר לצעירים ממנו. הוא הקדיש זמן רב להסביר את נושא השינויים לחברים הותיקים שהתקשו להסתגל ולהבין את הצעות השינוי ועל כך זכה להערכה רבה בצוותי השינוי שבהם פעל. חבר קיבוץ נאמן ומאמין בכל ישותו היה דב. הוא קידש את העבודה כערך והמשיך לעבוד עד ימיו האחרונים. כשסיים את עבודתו רבת השנים בכל-בו של מענית התחיל דב לעבוד בארכיון. הוא מצא עניין רב במקום, והיה מאושר לחזור אחורה בזמן, לימי הבראשית של הקיבוץ ולשנים שאחריהם, תוך כדי טיפול בתמונות ובמסמכים. זכרונו המעולה סייע רבות לשחזור פרקים חסרים ומידע לקוי בהיסטוריה של מענית. לפני עלות השחר, בעוד חושך בחוץ, היה דב מגיע לארכיון, ולפעמים אפילו בשבתות ובחגים, כדי להספיק עוד. הוא התמיד בעבודתו עד שעיניו נחלשו מאד והוא נאלץ להפסיק. גם אז לא ויתר דב על חובת העבודה שהרגיש, והחל לעבוד ב"בית רקפת", שם התמיד כל עוד עמדו לו כוחותיו, והמשיך לשמש כ"זיכרון ההיסטורי המהלך" האחרון של קיבוץ מענית.. הלך לעולמו איש רב פעלים ומעש, איש תרבות ורוח, מאושיות קיבוצנו ואחרון דור המייסדים. נוח בשלום על משכבך, דב, בין עצי היער ומול נופי מענית, שאותם הרבית לצלם ולצייר. |