הנצחה

שושה סיימה שמונה שנות לימוד ויצאה לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בחורה יפה היתה, עליזה ומלאה חיים, ולא מפתיע שמצאה חן בעיני גרשון נוי, שפגש בה בעבודתה ב"גרנות" . באביב 1970 נישאו השנים ושושה הצטרפה לקיבוץ מענית.

בנם הבכור שגיא נולד בשנת 1971 ושושה הצעירה, בת העשרים ואחת, הצטרכה להתמודד עם חיים בחברה חדשה וזרה לה, עם חיי משפחה ואמהות לילד ראשון.

בשנת 1973 נולדה הבת שירי וכשהיא מטופלת בשני ילדים קטנים החלה לחפש את דרכה האישית. בתה מעידה עליה שהיתה אמא חמה ואוהבת, הירבתה לשיר לילדים, וכל הזמן חיבקה ונישקה.

על אף שחיי הקיבוץ היו זרים לה מאד, היא נקלטה במהרה ולמדה לאהוב את המקום ואת אנשיו. בשמחה ובחיוך היתה מקבילה את כל מי שנקרה על דרכה, ולא היה לה ריב ומדון עם אף אחד.

שושה היתה צמאת דעת ורעֵבה ללימודים שנפסקו בגיל צעיר מחמת המצב הקשה בבית. בסוף שנת 1974 החלה ללמוד את מקצוע הספרות וכעבור תשעה חודשים סיימה את הקורס והחלה לעבוד במקצוע שרכשה לה. היא היתה מהחברות הצעירות הראשונות שלמדה נהיגה וקיבלה רשיון נהיגה בשנת 1977 ומיד כשסיימה משימה זו, יצאה ללימודי השלמת השכלה תיכונית באפעל, כשהיא אם לילד בן שש וילדה בת ארבע . לא קל היה ללמוד בתנאים אלה, עם חוסר הידע הגדול שהיה לה, אך שושה לא ויתרה לעצמה והיתה נחושה להצליח ולהתקדם בחיים.

בראיון עמה שהתפרסם בעלון הקיבוץ באוגוסט 1981 אמרה בין השאר:

"בדרכי לאפעל להתחלת הלימודים הפניתי מבט אל העבר הרחוק, לתקופה של לפני עשרים שנה. מכל מיני סיבות לא זכיתי להמשך לימודים וזה חרה לי מאד... לא היה פשוט עבורי כלל לחבוש את ספסל הלימודים מחדש ועמדתי במצב של חוסר ודאות ופחדים גדולים, אבל בעזרת צוות המורים, התלמידים והמנהלים נמוגו כל הפחדים...

... הדרישות מהתלמידים היו רבות וכל אחד התמודד כפי יכולתו, אך האוירה הטובה והתומכת וההווי החברתי שנוצר עזרו מאד...
...למדתי להתרכז, אני חשה יותר רגיעה נפשית, אני מוצאת עניין רב בקריאה ומנסה ללמוד ולהתקדם לבד. נפתחו בפני אופקים חדשים שהיו עד כה סגורים בפני ואני מקווה להמשיך וללמוד גם בעתיד..."

מיד עם סיום הלימודים באפעל נרשמה שושה לחוג קירמיקה במכללה האזורית מנשה ועוד עולם חדש ויצירתי נפתח בפניה.
לאחר לימודיה באפעל החלה שושה לכתוב שירים. היא לא פרסמה את שיריה והם נכתבו למען עצמה ולמען בני משפחתה. בשנת 2009 הודפסה בסיוע דליה ליאור חוברת עבת-כרס בשם "צרור שושנים", המאגדת את כל השירים ששושה כתבה במשך קרוב לשלושים שנים.

בשנת 1985 נולדה בת הזקונים ליהי. מצבה הנפשי של שושה כבר התערער והורע והתינוקת שנולדה הכניסה מעט אור לחייה והביאה לה שמחת חיים.

עם הזמן נפרדו דרכיהם של שושה וגרשון והיא עברה להתגורר בגפה, בדירה אחרת במענית. גרשון המשיך לטפל בה ולדאוג לה עד שלקה בצורה חמורה בבריאותו ונזקק הוא עצמו לטיפול.

מצבה הנפשי גרם לה להסתגר בביתה ולהתנתק ממרקם החיים בקיבוץ, אך ילדיה ונכדיה, שגדלו בצל מחלתה, היו עמה בקשר רצוף והדוק ודאגו לכל צרכיה.

לפני כשבועיים חלתה שושה ומצבה הגופני התדרדר במהירות רבה והיא נפטרה .

תנחומינו לילדיה ולנכדיה שאהבה מאד.

יהי זכרה ברוך.

27.6.18