קיבוץ מענית (רגיל)

הנצחה

דף הבית > הנצחה
 
 
חפש

נירה אופיר

  • תאריך לידה
  • 20/08/1943 
  • תאריך לידה עברי
  •  
  • תאריך פטירה
  • 24/02/2019 
  • תאריך פטירה עברי
  •  
  • מקום קבורה
  • מענית 

נירה אופיר, ז"ל

נירה נולדה ב-20.8.1943 במענית, להוריה אברי ולאק'ה שילר. היא גדלה והתחנכה בקבוצת "סער", והיתה בין המבוגרים בקבוצה הסוערת והתוססת, שעיקרה בנים ומיעוטה בנות. ילדה שקטה, לא מתבלטת, אבל מאד חברותית, יודעת להקשיב , חברה טובה ושומרת סוד. לא תלמידה מבריקה, אבל צייתנית ועושה את הנדרש ממנה.
נירה היתה בוגרת ביחס לשאר הילדים בקבוצה ובמוסד אף היתה הבת הראשונה שהיה לה חבר. היא היתה ספורטאית ושיחקה בנבחרת הכדורעף של המוסד. בעת שירותה הצבאי נקראה לא פעם לדגל ומפקדה התבקש לשחררה כדי שתוכל להשתתף במשחק של הנבחרת.
בסיום לימודיה במוסד, בספטמבר 1962, התגייסה לשירות בצה"ל שלא היה קל עבורה ובסיום השירות נישאה למנשה אופיר, חברה מאז מלאו לה שש-עשרה שנים. נירה נאלצה להתמודד עם לא מעט קשיים ולחצים, משפחתיים וסביבתיים, בעקבות חברותה בגיל כה צעיר עם בחור בן 20, עיראקי, בוגר חברת נוער, אך הנחישות שאפיינה אותה ויכולתה לעמוד על שלה סייעו לה לעמוד בלחצים ולהתמיד בחברות ובאהבה. גם מנשה עמד בלחצים כבדים מצד משפחתו, ששאפה לראותו ממשיך את השושלת העיראקית, אך מאבקה וחוזקה של נירה סייעו אף לו, ועם סיום שירותה הצבאי נישאו השניים בינואר 1964 והקימו משפחה. המאבק על זכותה להתאהב במי שהיא בוחרת ולחיות עמו את חייה היה לא פשוט, אך איפיין את נירה, שמגיל צעיר התבלטה ביכולת חשיבה שונה מהמקובל, לא התחשבה בדעת הרוב ופעלה לפי מה שרצתה והתאים לה. זו היתה התנהלות מאד חריגה ולא אופיינית בתקופה שעודדה את הפרט לא לחרוג ולהיות כמו כולם. עם זאת, היא לא היתה אנרכיסטית וקיבלה עליה את רוב דפוסי ונוהלי החיים שהוכתבו לה.
גם בתחום העבודה בחרה נירה לא להיכנס לעבודה בחינוך מיד עם השחרור מהצבא. היא עבדה במשתלה ומאוחר יותר בחשמליה , אך גם עבדה שנים רבות בחינוך, בגילים שונים, ובכלל זה היתה מטפלת של חניכי גרעין "אחרי" ואף שימשה מקשרת לקבוצת סטודנטים צעירים מארצות הברית, למרות שלא שלטה באנגלית..
באמצע שנות השבעים ריכזה את חדר האוכל והשקיעה בתפקיד זה את כל כולה, מתוך איכפתיות רבה ובעיקר מהרצון להנעים לחברים את זמן אכילתם בחדר-האוכל. היא נאבקה על כל שיפור שרצתה להכניס, ולרוב הצליחה במאבקיה, כי מי יכול היה לעמוד נגדה?.
במשך שנים היתה נירה אחראית על סידור חדר האוכל והכנתו לסדר הפסח הקיבוצי – תפקיד קשה ואתגרי, אותו מילאה וביצעה ברוח טובה ובהרבה התחשבות ברצונות החברים.
לימים נכנסה לעבוד במעבדה של גלעם, שם התמידה שנים רבות כלבורנטית, ורכשה את המקצוע תוך כדי עבודה והשתלמויות. במהלך השנים נדרשה לתת שנתיים נוספות בחינוך, כמטפלת, ובסיומן חזרה למעבדה והתמידה בעבודתה שם עד יציאתה לפנסיה בגיל 62.
גם אז לא הסתיימו חיי העבודה של נירה, שנכנסה לעבוד בבית רקפת, לצידה של ורד רן, והתמידה שם עד שהמקום נסגר.

נירה אהבה בכל ליבה ונפשה את חיי הקיבוץ ואת חבריו וחברותיו. היא היתה מאד מעורבת ופעילה ולא היתה שנה שבה לא כיהנה בתפקיד כלשהו, לפעמים בכמה תפקידים במקביל. אך היא לא קיבלה את נוהלי החיים בקיבוץ כדבר המובן מאליו. הדעתנות שלה, האכפתיות והנכונות לצאת למאבק על דברים שהאמינה בהם ושלא היו לרוחה קיבלו ביטוי מעשי.
כך כתבה בשנת 1993, בתקופה שבה החלו ההפרטות והשינויים העקרוניים בקיבוץ, מכתב למזכירי הקיבוץ ובו פירטה את כל הנוהלים הלא תקינים, לדעתה, בתחום העבודה ובאופן שבו ממולאים התפקידים שקשורים לתחום זה, ומאוחר יותר התריעה על הפגמים שבהסדר הצעירים ועל היחס לצעירים החוזרים לקיבוץ בכלל. ההתנדבות היתה עקרון מקודש בעיניה ולא היה אירוע, חברתי או תרבותי, שבו לא לקחה חלק בסידור לפני ואחרי האירוע.

נירה הקימה עם מנשה בית חם, פתוח, מלא אהבה, קבלה ונתינה. בצד ארבעת ילדיהם – סמדר, עמוס רויטל וברק – אימצו נירה ומנשה אל ליבם ואל ביתם את אריק יוסף שהיה כבן להם, ותמיד אירחו גם חניכי חברות נוער וגרעינים, ואת חבריו של מנשה מחברת הנוער "לפיד"..
אשה חמה ואופטימיות היתה נירה. תמיד מחייכת ושמחה במפגשים האקראיים עם חברים על מדרכות הקיבוץ, תמיד מילה טובה בפיה, תמיד כתף לנזקק ועזרה לנצרך.

בשנת 2002 נפטר מנשה בפתאומיות. נירה בחרה להמשיך בחיים מלאים ולטפח את משפחתה הגדולה. לאושרה הרב, ארבעה מילדיה המשיכו את חייהם לצידה, במענית, ועם בנה הצעיר, ברק, שחי עם משפחתו בשבדיה, שמרה על קשר הדוק ורציף. ילדיה, בני ובנות זוגם וילדיהם – נכדיה ונכדותיה, הקלו עליה את החיים ללא מנשה, אהובה מזה חמישים שנים כמעט..

שנות חייה האחרונות עברו על נירה ומשפחתה בצל מחלת האלצהיימר הנוראה, שכבשה כל חלקה טובה באשה הזו, שתמיד חשבה ופעלה מחוץ לקופסה, עד שננעלה בקופסת המחלה.

נירה הגיעה למנוחה האחרונה באדמת מענית שכה אהבה, ואתם – ילדיה ונכדיה הרבים – מיצאו נחמה בזכרונות מהאמא והסבתא הנהדרת שהיתה לכם!
יהי זכרה ברוך.

26.2.19