רקפות בר על מדרון צפוני של גבעת המוזיאון
מי שיטייל ויצפה על המדרונות הצפוניים של גבעת המוזיאון יכול לראות מדי שנה בחודש ינואר מרבדים של רקפות בר. הצמח הזה אמנם הוא בר ולא מלאכותי, אולם הוא זר לגמרי לסביבתנו. כיצד אם כן הגיע לכאן ?
עזריאל אלטמן ז"ל, חבר קיבוץ מענית ואחד ממייסדיו, היה מחלוצי גידול צמח הרוסקוס בארץ. בשנות השישים עם הירידה בביקוש לרוסקוס, החל לגדל רקפות מזרעי רקפות בר אותם אסף בסביבת הקיבוץ. את הזרעים שאסף זרע ומהם גידל פקעות של רקפות בר אותן מכר. המשתלה שהשתרעה על שטח של כ- 3 דונם ייצרה 70.000- 100.000 פקעות לשנה. במשתלה היו זורעים את הזרעים שנאספו משטחי הרקפות שגדלו בר בחורשות הסמוכות לקיבוץ שנמכרו כעבור שנתיים כפקעות. המשתלה של עזריאל הייתה מצטיינת ויחידה בארץ באותן שנים בהן ייצרה ומכרה פקעות מזרעים של רקפות בר.
בסוף שנות ה- 60 החליטה חנה וייל (ז"ל) שעבדה באותן שנים בנוי, לשתול רקפות בר במדרון הצפוני של גבעת המוזיאון. כידוע מדרון צפוני מהווה בית גידול אופטימלי לרקפות. וכך, למרות שאדמת הגבעה היא במקור מסוג כורכר והאזור שלנו כולו חולי ורזה מאד בהשוואה לאדמות מענית והצפון, נקלטו הפקעות וברבות השנים אף פיזרו את זרעיהן. כיום ניתן לראות את הרקפות פורחות על שטחים נרחבים בעיקר בצד הצפוני של גבעת המוזיאון.
המשתלה המקורית במענית נסגרה בסוף שנות ה- 90 מסיבות כוח אדם ורווחיות נמוכה. הידע והחומרים נמכרו למושב יודפת בגליל. בימים אלה נבנית במענית שכונת מגורים חדשה על שטחי המשתלה הישנה. עזריאל אלטמן נפטר בשנת 2002.
חבל שעצי אורן שנפלו במהלך השנה האחרונה והושארו על המדרונות פגעו ברקפות ומנעו את פריחתן.
נדמה לי שלמען היוזמה וזכרה של חנה וייל היה ראוי לשמור ולשמר את המדרון פנוי מגזם לטובת רקפות הבר.
אילן מאירי ( אח של ורד רן)
הכתבה פורסמה בעלון יד מרדכי