פרשת השבוע "ויחי"

פרשה זו המסיימת את ספר בראשית וממשיכה את סיפור יעקוב ויוסף במצרים. המשפט הפותח את הפרשה "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם " לא מסמן את סופו.  

יעקב, שהיה כבר מבוגר ברדתו למצרים, נמצא ברגעיו האחרונים. עצם ידיעתו את המוות הקרב מוסיף דרמה לסיפור, ייתכן ומרמז על הבאות לעם ישראל. יעקב שאוסף את בניו ומחל מתחשבן עם כל אחד מהם ומברך אותם על מעשיהם ונותן להם את ברכת הדרך. כאן גם מסמן את השאיפה שלו לכך שהמקום של בניו הוא בארץ- ישראל ויש בפרשה רמיזה על מקום ישיבתם של הבנים בארץ בשובם.

יעקב נפטר בגיל 137 שנה "שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה"    מה שמסמן את ההתייחסות למספר 17, שזהו הגיל שבנו יוסף נזרק לבור ועבר למצרים. סיכום זה נחשב כסגירת מעגל המספר את תולדות יעקב ומותו.

יעקב שנאסף לאבותיו במצרים מבקש מיוסף להביאו לקבורה בכנען, בחלקה שרכש, ליד קברה של לאה במערת המכפלה. מסע ההלוויה מתואר מרגע פניית יוסף למלך מצרים וממשיך בהתארגנות של צבא החיילים שילוו את יוסף וממשיך בתיאור ההכנות לכניסה, ישבית השבעה לפני הכניסה לארץ ישראל.

בהמשך הפרשה מתואר המשך חייו של יוסף עד למותו. אחיו של יוסף שחוששים מנקמתו על מה שעשו לו באים אליו בבקשה שלא יוענה להם רע. יוסף מיתדווא בשנים אל אחיו ואומר להם "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ:  כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי  וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב " ומוסר להם שהוא לוקח אותם תחת חסותו ויעזור להם לכלכל את עצמם.

הפרשה מסתיימת עם תאור מות יוסף. לפי הפרשה מת בגיל 110 שנים. מתואר בקשתו של יוסף להיקבר בארץ ישראל. לאחר מותו יוסף נחנט כמנהג המצרים, הושם בארון ונשמר כך עד שעלו לארץ ישראל.