פרשת השבוע – פרשת שמות
הפרשה שמתחילה את ספר שמות פותחת בשמות בני יעקוב שירדו מצרימה. הדור שחייו נסתיימו על אדמת מצרים. וממשיך בהתרחבות והשתקעותם של בני ישראל בנבכי העם המצרי.
במצרים בינתיים חלפה תהילת יוסף וקמה הנהגה חדשה" וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף
" . הנהגה שחששה מפני הבאות וחשבה כיצד להקטין את הסיכון עליה.
מתחילה מסכת של אמצעים להכבדה על בני ישראל. ולמרות הכול המצרים ממשיכים לחוש את העוצמה של הכיבוש. ומטילים גזרות :" וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ." המצרים מחלטים לחסל את הגידול הטבעי של העם ומטילים גזרות על הילודה וגם זה לא עוזר להם ואז מלך מצרים מוציא צו חדש : " יְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן. "
בהמשך לסיפור המקדים מתחיל המספר לספר על הולדת משה. תאור הלידה, הסתרתו והדרך ליצור לו עתיד חדש "וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר."
מהלך זה מביא לשרשרת של אירועים שהביאו את משה לגדול בבית מצרי ולהיות עם זיקה לאחיו היהודים.
כשמשה גדל, ראה את המצוקות של עמו וליבו היה אתם. המספר מביא את ההמחשה לכך בזה שהוא מדגים בשני משפטים את הדברים :" וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל.
וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ"
פעולת אלה נגד המצרים הביא את גילוי משה וזהותו הלאומית. מה שהביא לבריחתו.
הפרשה ממשיכה בתיאור המאבק של בני ישראל לחופש. הצעקה והבקשה לעזרה.
הבקשה של בני ישראל מגיעה לאלוהים שמתחיל בסדרה של פעולות באיתור המנהיג. זה שיביא להכרה של בני ישראל ביכולתו ויעשה את המאמץ להכינו לעליה לארץ ישראל.
משה עובר סדרה של מבחנים "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה." סדרה זו מביאה את משה להבנה שהוא שליח האלוהים להוצאתם של בני ישראל ממצרים. ומתחיל בהנחיות למשה כיצד לבצע את המהלכים. משה שבתחילה מסרב בנימוקים של קשיי שפה ומחפש דרכים לא למלא אחר פנייתו של אלוהים. מתרצה בסוף. על אהרון הוטלה משימת הדיבור וייצוגו של משה .
הקשיים שמערימים מלכי המצרים וסירובם לשחרר את בני ישראל מהעבדות מבאים על בני ישראל עליהם סידרה של צווים חדשים והמשך הערמת קשיים.
הספקות מתחילות שוב לעלות אצל למשה: "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי".. ספקות אלו שיעלו לו בהמשך.
הפרשה מסתיימת עם אמירה ברורה "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ". - - למרות הקשיים החלטתו של אלוהים היא סופית וככל הנראה גם אם זה לא יילך חלק את בני ישראל יעלה לארץ ישראל.
פרשנים רואים בסיפור זה את התקווה הגדולה .