על הפרשה
בפרשה זו נמשכת סדרת ההוראות שניתנו לבני ישראל בדרך לבניית המשכן. המשימות כוללות את הפרטים בהכנת הכיור שבו הכהונים יערכו את נטילת הידיים ונקיון הרגליים. כיור נחושת.
יום לאחר המעמד רווי ההוד של מתן תורה ממתינים בני-ישראל לשובו של משה רבינו וכשהוא מתמהמה לשוב, כעבור 39 יום, הם יוצרים עגל זהב אליו הם משתחווים.
כמו כן נדרשים בוני המשכן לא לבנות את המשכן ביום השבת, אשר מוקדש למנוחה. שמירת השבת היא סמל לברית בין בני ישראל לאלוהים.
חטא העגל
קודם לחטא העגל מופיע ציווי לאסוף מכל יהודי שהגיע לגיל עשרים מחצית שקל ליציקת אדני המשכן.
במעמד הר סיני הרי הוא מתן תורה מעניק האלוהים למשה שני לוחות, עליהם נחרטו עשרת הדיברות באצבע אלוהים.
בזמן שמשה היה על ההר, ממתינים בני ישראל, למתן התורה על פי חישביהם היה צריך לרדת, כך המתינו 39 יום. ומשראו של הגיע ביקשו שיהיה להם מוביל אחר לשיירה לעליה לארץ ישראל. הטענה הייתה שלא יודעים מה קרה למשה.
אהרון, שנשאר עם העם מנסה להרוויח זמן ומבקש מהם לתת לו את תכשיטי הזהב שלהם אותם הוא משליך אל האש. קבוצת אנשים שהסתפחה למחנה בני ישראל יוצרים את עגל הזהב. ובניסון להרוויח את הזמן אומר להם אהרון שמחר יחגגו בתקווה שעד אז משה יחזור. וזה לא קורה
ובנתיים בהר סיני... מבקש אלוהים ממשה לרדת חזרה אל העם.
"לך רד" אומר האלוהים למשה, "כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים; סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים, עשו להם עגל מסכה".הרוגז הוא רב וכעונש על החטא הגדול מביע אלוהים רצון, להשמיד את עם ישראל ולהקים עם חדש מצאצאיו של משה.
משה מתחנן ומנסה להרגיע ולבטל את הגזירה. והופך לסנגורו של העם בפני האלוהים : "המצרים יאמרו" הוא טוען, "כי הוצאת את בני-ישראל ממצרים כדי להשמיד אותם בהרים". תחנוניו של משה ממתיקים את הגזירה.
כאשר יורד משה מהר סיני ולוחות הברית בידו, הוא פוגש את יהושע המחכה ליד ההר. שמנסה להבין את הנעשה, רעש המסיבה הפרועה אומר יהושע "אני שומע קול מלחמה במחנה", אך משה מתקן אותו "אין זה רעש של מלחמה, אלא קול של חירופים וגידופים". כשמשה רואה את עגל הזהב, הוא משליך את הלוחות על הארץ ושובר אותם.
משה תובע הסברים מאחיו אהרן על מה שקרה כאשר היה על ההר. מכאן מתחילה סידרה של עונשים לחוטאים ומתארים בסדרה של מספטים כיצד הומתו המוטאים. משה מעביר את האוהל שלו ו אל מחוץ למחנה שם נגלה אליו האלוהים כאשר בני ישראל עומדים ומביטים בהשתאות וביראה כבוד עמוקה.
משה עולה אל ההר, בפעם השניה כדי לבקש שו מאלוהים למחול לעם על מעשיהם. אלוהים נעטר לו אבל אומר שהפעם מלאך יכתוב את ספר התורה.
כאן גם נמאר למשה על חטאו בשבירת לוחות הברית. ומכאן אלוהים אומר לו שמעכשיו הוא יוכל לראות את אלוהים רק מאחור.
וכך משה עולה להר, בפעם השלישית. הוא כורת עמו ברית מיוחדת, מצווה את משה שלא ללכת בדרכי יושבי ארץ כנען או לעבוד את אליליהם, ומצווה עליו לשמור את חג הפסח, לפדות את הבכורות, לשמור את השבת, לחגוג את חג השבועות, לעלות לרגל בשלושת הרגלים, להביא ביכורים אל בית המקדש ושלא לבשל גדי בחלב אמו.
כפי היה בפעמים הקודמות שוהה משה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה. כשהוא יורד ובידו הלוחות, בני ישראל ואהרן חוששים לגשת אל משה. כי משה נגלה אליהם באור מיוחד זרח אור פניו. משה מרגיע אותם ומדבר אליהם דברי תורה, ולאחר-מכן מכסה את פניו.
מאותו יום ואילך לובש משה את הבגד המיוחד על פניו, אותו הוא מסיר רק בעת הדיבור עם האלוהים ובעת מסירת דברי האלוהים לעם.