קיבוץ מענית (רגיל)

נא להכיר – משפחת פישר

דף הבית > נא להכיר או תראו אותנו >  נא להכיר – משפחת פישר
 
 

נא להכיר - רוני ועידו פישר

והילדים נעם ויובל

 
 

הטלפון שאני מקבלת כל שנה באפריל הוא מעידו פישר. אז אנחנו קצת מכירים. וניחשתם נכון ,

הם השכנים של רחל וארי מסל. פניתי אליהם. הסכימו מיד וקבעו שיא במהירות מילוי השאלון.

ביקשו שאשנה קצת את השאלות, ואכן שיניתי. (מה שתבקשו, רק תתארחו אצלי).

בעיני זה מרתק, איך התקבצו למענית אנשים מכל קצוות הארץ. וכולם מוצאים כאן דברים לאהוב.

אם לא הייתה קורונה, הייתי אומרת שאלו ימות המשיח. (אל תקשרו אותי לליצמן. הגיוון הוא המשיח שלי)

נא להכיר – משפחת פישר !

נילי

מי אנחנו , מאיפה באנו, איך הכרנו

עידו- בן 36, סא"ל בקבע, משרת באגף המודיעין של פיקוד צפון. בעל תואר ראשון במדעי מזרח תיכון. במקור מקריית אתא. בזמני הפנוי אוהב לרוץ ולטייל.


רוני- בת 36. בעלת תואר ראשון בביוכימיה ומדעי המזון. לאחר 10 שנים של עבודה בתור טכנולוגית מזון (מתוכם 7 בגלעם), מגשימה סוג של חלום והתחלתי השנה ללמוד ריפוי בעיסוק באונ' חיפה.

במקור מנצרת עלית.


נעם- כמעט בן 7, לומד בכיתה א' בבי"ס רעות. אוהב לרכב באופניים, לשחק עם שחורקי החתולה, לרוץ ולרקוד.


יובל- כמעט בת 5, צעירה בגן חצב. אוהבת לאפר בובות ואת בני המשפחה, לעבוד בחרוזי גיהוץ ולשחק בגינה עם הרבה מים ובוץ.

איפה היתה הילדות שלנו. זכרון ילדות שמשמעותי לנו.

עידו- את הילדות שלי העברתי בקריות ובחיפה. בילדותי אהדתי את מכבי חיפה ונהגתי לבלות הרבה במשחקים באצטדיון קריית אליעזר.


רוני- זיכרון הילדות המשמעותי עבורי הוא שוקו הכלבה שלי שהיתה בת בית לכל דבר. לצערי לא מתאפשר לנו לגדל כלב ואני מקווה מאוד שבעתיד יהיו לנו את כל התנאים המתאימים ונוכל לאמץ אחד.

מה אוהבים במענית ומה לא.

עידו- אני אוהב לטייל ולרוץ ביער.


רוני- אני אוהבת במענית את המרחבים הירוקים, השלווה והשקט. מאוד מחוברת לשכונה שלנו ולשכנים הנפלאים, איתם יצרנו קשרים מאוד קרובים. הייתי פעילה מספר שנים בצוות פורים בפינות היצירה. מאוד נהניתי מההזדמנות פעם בשנה, לעזוב הכל ולהתעסק בפעילויות יצירה. הפסקתי כרגע בעקבות הלימודים האינטנסיבים.

המקום האהוב עלי הוא עץ התות הגדול בבוסתן.


נעם- אני הכי אוהב את גן המשחקים החדש ולקטוף שסקים. אני לא אוהב את הבוסתן בתקופת הנחשים.


יובל- אני אוהבת לשחק בגן משחקים הישן ולבקר את טובי הכבשה הקטנה ולאכול גלידה במרכול. אני לא אוהבת טיולים ארוכים ביער.

מה אנחנו אוהבים בפסח, וזכרון מפסח.

עידו- פסח הוא זמן מדהים לטיולים. הטבע בשיאו.


רוני- אני בעיקר אוהבת את בוא האביב. את כל הפרחים והצבעים שמסביב ומזג האויר הנעים.

זיכרון מפסח- היתה תקופה שגרתי בארה"ב ושם גיליתי שבקהילות מסוימות נהוג לשים תפוז על צלחת הפסח שמסמל שיוויון.


נעם- אני אוהב בפסח מצה עם שוקולד ולשתות תירוש.
יובל- אני אוהבת שיש מלא פרחים ופרפרים.

פסח – חג החרות. מתי הרגשתם תחושה של חרות ?

נעם- אני מרגיש עכשיו שאני בחופש גדול.

רוני- הלימודים ושינוי תחום העיסוק שלי הם עבורי החירות לעשות מה שאני אוהבת ולא להיות כבולה במקצוע שפחות מדבר אלי.

אוי קורונה קורונה – משפחה בסגר. מה קשה ומה טוב ?

בתקופת הקורונה התנדבנו לעזור בהאכלת החיות של גן חצב. זאת שגרת בוקר מבורכת בתוך כל התקופה המבולבלת הזו. קמים בבוקר, קוטפים עלי תות לתולעי משי, הולכים למרכול לבדוק אם יש שאריות של ירקות לארנבות והולכים להאכיל את החיות.

מעבר לעיסוק שזה נותן לנו בבוקר, מלמדים את הילדים על אחריות ודאגה לחיות.

חוץ מזה, העבודה של עידו ממשיכה כרגיל, הלימודים באוניברסיטה ממשיכים דרך הזום. ונעם ויובל בעיקר על הטרמפולינה.

אלוהים? יחסינו לאן?

לאף אחד מאיתנו אין זיקה לדת. חשוב לנו להכניס מנהגים מסוימים הביתה ולחגוג חגים בדרך שנכונה לנו.
 
 

משהו אישי שלי – הפעם באמת משהו אישי. זיכרון מפסח, מהילדות. הייתה לי בקיבוץ סבתא. דתיה. אשתו של הרב מהסיפור הקודם. את סדר פסח התחלנו אצלה. אני, אבא שלי ודוד שלי. חגגנו פסח כהלכתו, עם ההגדה המקורית, עם הכרפס והמרור . עם אלוהים. כשסיימנו עלינו, אני, הורי ושני אחי לפסח החילוני בחדר האוכל. אהבתי את הדואליות הזו. דת וחילוניות שחיות בשלום זו עם זו. גיוון כבר אמרתי ? ומצה עם שוקולד זה באמת מעדן! נעם צודק. תודה רבה למשפחת פישר וחג שמח לכולם. ושנהיה בריאים.