שושנה (שושה) שדמי, ז"ל
שושה נולדה ב-9.9.1920 להוריה שמואל ויוזפינה אמסטרדם בעיר פֶּרְשוֹב שבסלובקיה. האב היה סוחר והאם פקידה. בית ההורים היה מתקדם ועודד את הילדים לרכוש השכלה רחבה. שושה שלטה בארבע שפות, אותן למדה בבית ובבית הספר. היא סיימה בהצטיינות את לימודי התיכון ובסיומם הצטרפה לתנועה השומר הצעיר בעירה.
בשנת 1939 עלתה ארצה באניה "גליליאה" בחברת חביבה רייק, שאיתה התידדה מאד. עם עלייתה הגיעה למשק הפועלות בחדרה, שם עבדה כרפתנית עד הצטרפותה למענית בינואר 1942.
בבואה למענית התקשרה לאלי שדמי והקימה עמו משפחה.
שושה היתה חברה ב"הגנה" . היא עברה קורס בהפעלת נשק קל ועסקה בהשבעת פעילים להגנה ובהסתרת עולים חדשים. בשנים 1946-47 יצאה משפחת שדמי לשליחות התנועה בהונגריה, שם הדריכה ולימדה שושה שימוש בנשק לצרכי הגנה והתקוממות. בשובם מהשליחות השתלבה שושה בחיי הקיבוץ הצעיר. היא עברה השתלמות להדרכת נוער בסמינר הקיבוצים והדריכה כמה וכמה חברות נוער במענית. היא היתה פעילה ומעורבת בחיי הקיבוץ. כיהנה בתפקידים מרכזיים, כגון ריכוז ועדת החינוך וריכוז ועדת ההשתלמות והיתה חברה בועדת התרבות ובועדות נוספות. השתתפה באופן קבוע ופעיל בשיחות הקיבוץ ואף כתבה לעלון רשימות שעסקו בחיים בקיבוץ ותגובות על אירועים שונים. שושה קראה הרבה ספרים והירבתה לנסוע להצגות ולמופעי תרבות שונים, ואף יצאה לכל טיולי הקיבוץ .
שלושה ילדים נולדו לשושה ואלי: יפתח, יובל ונילי. הילדים גדלו בבית ערכי ועקרוני, הפנימו ערכים אלו ויישמו אותם בבגרותם. התמזל מזלה של שושה ואמה עלתה לארץ בשנת 1947 וחייתה במענית ליד בתה כ-10 שנים. היא היתה מהמעטים בקיבוץ שאחד מהוריהם לפחות שרד את השואה והגיע לארץ, וילדיה זכו להכיר סבתא אמיתית ולא רק מסיפורי ההורים.
בשנת 1980 יצאה שושה לקורס החצי-שנתי באפעל, להשלמת השכלה תיכונית למבוגרים. שני דברים קסמו לה, כדבריה, ודירבנו אותה לצאת ללימודים בגיל 60: ריענון המוח והידע אחרי הפסקה ארוכה מאד וההזדמנות לשהות בחברה שונה. היא השקיעה את כל כולה בלימודים ולא נענתה לפיתויי העיר הגדולה תל-אביב, הסמוכה לאפעל, אשר משכה רבים מחבריה לספסל הלימודים. עם שובה מהלימודים נכנסה שושה לעבוד בהנהלת החשבונות במענית וכעבור שנים אחדות יצאה לעבודה כמנהלת חשבונות במפעלי "גרנות". בעבודה זו התמידה עד יציאתה לגימלאות. גם כגימלאית לא נחה ולא שקטה. היא התחילה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, בשלוחת גבעת-חביבה, לצד תלמידים צעירים, וסיימה בהצטיינות תואר בספרות,.
בינואר 1986 נפטר אלי,חברה ושותפה-לחיים. לאחר מותו החלה שושה להסתגר בביתה. היא פרשה מפעילות וממעורבות ציבורית וחברתית. אף כי היתה מעודכנת היטב בקורה בקיבוץ. לא התערבה בתהליכי השינוי ונהגה לומר כי אלו יוצרים את העתיד לצעירים, אשר יחיו בו כפי שירצו.
שושה היתה סבתא חמה מאד לנכדיה. עם הולדתם הרשתה לעצמה סוף-סוף לתת ביטוי לרגשות ולצרכים האמהיים שהמעיטה לבטאם בשנות אמהותה, כמו כל בנות דורה, ובמסגרת החוויות המתקנות הרעיפה הרבה חום ואהבה על הנכדים. במיוחד התמסרה לשני ילדיה של נילי, אשר חיו לידה במענית – אייל ולילך. יחסים מיוחדים במינם נרקמו בינה ובין נכדה אייל. אי אפשר היה שלא להתפעל כיצד הנער הנמרץ והסוער טיפל בסבתו ברוך ובאהבה, היה מסיע אותה בקלנועית לטיולים בקיבוץ, עורך עמה קניות במרכול וקשוב לכל רצונותיה וצרכיה.
שושה שמרה בקנאות על עצמאותה והתגוררה בדירתה גם כשהזדקנה והתקשתה לבצע פעולות יומיומיות. בשנים האחרונות נעזרה במטפלת שהתגוררה עמה.
היא זכתה לחיים ארוכים והיתה בהירה וצלולה עד ימיה האחרונים.
היום נטמנת שושה באדמת מענית, ביתה כל השנים, ליד אלי, אישהּ וחברה לחיים.
יהי זכרה ברוך.
12.10.2012