| זהו מחסן חומרי המים (אינסטלציה ) שבתוכו ולידו עבד ובילה עודד גוב שנים רבות . המחסן היה קיים צפונית למסגריה-מערבית לבית האריזה של גלעם -מזרחית לנגריה . צולם ע"י יגאל ברקת בנובמבר 2009. אינני זוכר במדויק מתי התחיל לעבוד עודד במענית . כאשר חזרתי מהצבא ב-1961 עודד כבר עבד יחד עם משה פקמן בכל תחומי המים של מענית - החל מהנחת צינורות ראשיים מהבארות לשדות באיזור באקה או שדה התעופה ומצד צפון עד ליד צומת עירון, וכן סייע בתחזוקה ותיפעול בארות המים של הקיבוץ עבודה שבה עסקו עובדי המים והמסגריה, רישות שדות ומטעים ברשתות מים - הכל בצנרת ברזל (זה היה הרבה לפני עידן צינורת הפלסטיק), וכן בחיבורי המים והתחזוקה שלהם לכל בתי הקיבוץ והמבנים של בעלי החיים . היכרותי הקרובה עם עודד היתה סביב הכנות של שטחי בננות לקראת נטיעה חדשה .באותן שנים ההשקיה בבננות היתה מעל הנוף בממטרות בגובה 4-5 מטר . רשת הצנרת היתה מאוד צפופה, קוו מים כל 5-6 שורות עצים, והעבודה בשטח ארכה ימים רבים . עודד יושב בשמש של חודש אפריל , תמיד שר ומחייך ולועס את הגת שגידל בעצמו ליד מחסן המים שבצילום . אף פעם לא שמעת ממנו תלונות או בקשות מיוחדות ועובד בעיקר עם כלים ביד . היה נוסע באופניים מביתו בכרכור מדי בוקר, חורף או קיץ, וחוזר לביתו עם האופניים כשהם עמוסים בירק עבור בעלי החיים שגידל ליד הבית בכרכור . עודד המשיך בעבודה במענית יחד עם משה פקמן ובהמשך הצטרף אליהם עודד רן (רזניק ). למרות שעודד גוב היה שומר מצוות זה לא הפריע לו לאכול בוקר וצהריים בחדר האוכל של מענית שאז כמובן לא היה כשר .
עוד
תוספת קטנה בזכרונות שלי על עודד גוב . לעודד היתה שיטה מיוחדת לפירוק צנרת
ברזל ישנה . בצינורות מקוטר 1" עד 6" . יש לזכור שהזמנים היו אמצע
של המאה הקודמת . לא היו אז מיני שמנים וספריי מפרקי חלודה . וצינורות שהיו בשימוש
שנים רבות באדמה או מחוצה לה ,ההברגות נתפסו חזק מאוד ללא יכולת פירוק . עודד היה
חושף את המקום אוסף ליד ומתחת מספר זרדי עצים מדליק אותם באש , וכך מחמם את ההברגה
. לאחר מכן עם שני מפתחות צינורות ובידים חשופות מפרק כל הברגה עקשנית .
יגאל ברקת מענית 12.7.2020 |