לאה יפעת לבית שמילוביץ, נולדה ב 5.12.1935 בבוקרשט, רומניה, להוריה ישראל ובלה. הן היו 3 בנות ולאה הייתה הבת האמצעית במשפחה. לאה מספרת "היינו משפחה מהמעמד הבינוני ותנאי חיינו היו טובים. בהיותי בת ארבע, אבא שלי נלקח לעבודות פרך, כמו רב הגברים היהודים, ואני עם אימי ואחיותי נדדנו ממקום למקום. בדרך היו עוצרים אותנו קבוצות אנטישמיות, וזה הפחיד אותי מאד. היינו משפחה מסורתית." כשהייתה לאה בת ,16 עלתה המשפחה לארץ. בשנת .1951 כשנה לאחר העלייה, התקבלה לאה לעליית הנוער והצטרפה לחברת נוער קדימה שנקלטה במענית. כשסיימו את הלימודים הם התגייסו לצבא, אבל לאה לא גויסה כי הייתה צעירה מידי. בגיל 17 התחתנה עם בנימין, בוגר חברת הנוער ניצנים. מאז ועד יום מותה, חיה לאה בקיבוץ ואהבה מאד את החיים בקיבוץ. כאן נולדו שלושת ילדיהם, עמית, דבורה ועידו. בהמשך התרחבה המשפחה ונולדו נכדים ונינים. לאה עבדה במטבח, בגן הירק, בבית האריזה ולאחר מכן במשך 30 שנה כמנהלת המתפרה. במהלך עבודתה כמנהלת המתפרה הקימה את אופנית-חנות למכירת בגדים. לאה הצטיינה בתבונת כפיים וכל קירות ביתה עטורים בעבודות יפהפיות, מעשה ידיה.
משהו אישי ממני – לאה תמיד שמחה לפגוש אותי. מקווה שגם אתכם. נופפה לשלום מרחוק, עם חיוך צנוע. לא מובן מאליו שמישהי תמיד רואה אותך. אולי בדקה אם הבגדים שלנו תפורים היטב, או שהם מעשה ידיה. בשנותיה האחרונות, כשהבלבול אחז בה, והייתי באה לבקרה, תמיד חזרה והציעה – תרצי לשתות משהו? שוב ושוב. אנחנו נמדדים בשעותינו הקשות והחלשות – ולאה, גם אז, האירה פנים עם נדיבות ונעם. תנחומים למשפחה הרחבה. יהי זכרה ברוך.
– נילי | |
הספד- רינת
סבתא לאה חשבתי שאני לא ארצה להגיד כלום, אבל חזרתי הביתה אחרי שראיתי אותך שוכבת במיטה כבר ללא רוח חיים, לי נראית ישנה בשלווה ושמחתי שזהו, שלא תצטרכי לקום ולחוות עוד כאב. תוך כדי כבר התחילו לעלות בי זיכרונות ואיתם הגיעו רגשות שכבר הרבה זמן חשבתי שלא קיימים אצלי.
התמונה הראשונה שעלתה לי היא שאת עומדת בכניסה למתפרה החדשה הגדולה – איפה שהיום המרכול, הדלת סגורה, כשכל פעם שאני עוברת ליד אני עדיין רואה אותך בפתח, ואני נכנסת איתך פנימה ובמדפים מצד ימין יש קופסא שקופה עם מכסה אדום ובפנים מסטיקים עגולים צבעוניים ומלבנים שטוחים צבעוניים ואת מחלקת לי ולכל מי שבא איתי ובכלל לכל ילד שמגיע. אחר כך אני נכנסת איתך פנימה למגירות של הכפתורים ובודקת אם הזמנת חדשים מיוחדים שעוד אין לי ואני יכולה לבחור אחד מכל סוג וכל פעם נדהמת לגלות איזה מעניינים ויפים (נראה לי שכבר לא קיימים כאלה)
ואז נזכרת בארוחות אצלך ובפיצה שלך והבראוניז והאוכל הטעים שהיית מכינה וכל כך אהבתי. כל שמלה שרציתי היית תופרת לי. הייתי מסתכלת מלא בבורדה והכל ידעת להכין, חליפות, תחפושות. כל פורים הייתה לי את התחפושת הכי יפה ובדיוק מה שרציתי! והסקיצות שהיית מציירת, האביזרים לבובות ולבית בובות, כל כך מוכשרת! וחכמה! וכל החישובים שהיית צריכה לעשות כדי שהכל ייצא כל כך מדויק. תמיד זכרת את התאריכים של כולם אבל כולם, ימי הולדת ונישואים של כל המשפחה המורחבת שלך ושל סבא ביחד ובנפרד. החיבור שלי למספרים וליצירה הוא לגמרי ממך. וכמה עצוב היה לי שדווקא בסוף הזיכרון הוא זה שנפגע אצלך. הוא שהיה חלק בלתי נפרד ממך. אז גם כשכל השיחה בינינו הייתה אותן שאלות ברצף, הייתי עונה לך כל פעם כאילו שאלת בפעם הראשונה. כבר מאז שהייתי בת ארבע והייתי באה אליכם הביתה להירגע, היית מוציאה לי משחקים מהארון בסלון, יושבת בשולחן כתיבה ומוציאה לי עפרונות מהקופסא הכסופה שחורה עם התבליטים, ומציירת. ותמיד היית מזמזמת ברוגע ושמחה ומכינה לי לאכול ולשתות כל מה שאני רוצה. תמיד שלווה ומרוצה עם שיר בלב בנתינה ואהבה. לכולם! ולכל ילד או ילדה. וכולם אהבו אותך – מאז ולתמיד, כל הילדים לא משנה של מי, הנכדים שלך, השכנים, הנינים, סתם ילד שעובר בחוץ, היית מחלקת ממתקים או מהבובות שהכנת במו ידיך.
ניב כל כך אהב אותך. איך שראה אותך מיד בא לתת לך נשיקה, מחפש אותך, מסתכל ורוצה להיות לידך. ואפילו במצבך בסוף כשהיית רואה אותו, העיניים היו נדלקות לך ומיד היית עושה לו קוקו ואומרת כמה שהוא יפה – כמו שתמיד אבל תמיד היית אומרת לי ולכל הנכדים והנינים כמה שאנחנו יפים. וכמה שאת תמיד היית יפה ומטופחת עם הבגדים שתפרת והשרשראות והמטפחות. מכל טיול שלי לחו"ל היית י מביאה לך מטפחת מבד מיוחד. הרגיש שבעיניים שלך את רואה את היופי. בתקופה של החודשים האחרונים היה לי קשה לראות אותך ככה והבאתי אלייך ארגז עם כל מיני פרטים שחשבתי שאם תסתכלי עליהם תאהבי אותם ותחשבי כמה הם יפים וזה יעזור לרפא אותך. ביקשתי מג'ינסי כל פעם לתת לך משהו להחזיק – בובה מיוחדת מבד מעניין, פרחים, מגנט, קריסטלים שישמרו עליך. שלשום כשיצאתי עם ניב הביתה מהביקור אצלכם, הרגשתי שדי, זה חייב להיגמר. לא הגבת לניב או אליי, כבר לא הבנת איפה את. רשמתי לעצמי תזכורת בטלפון לדאוג לסבא לתאורה בקיבוץ ולבדוק מה איתך. לא באמת הבנתי למה התכוונתי כשכתבתי את זה, ובתוכי כבר הרגשתי שזה ממש אבל ממש מסובך. זה לא מגיע לך וכבר חייב להיגמר. ויום למחרת זה באמץ נגמר. הייתי עם ניב אצלכם, באתי להביא לסבא פנס מיוחד ולבדוק מה איתך, ובזמן שדיברתי עם סבא בחוץ וניב טייל בהליכון, ג'ינסי קראה לי לבוא מהר פנימה. ראיתי אותך בהתקף, לא ידעתי באמת מה קורה ומה לעשות, ניסיתי רק להישאר רגועה ולתקשר איתך. תוך כדי בירכתי אותך בברכת המלאכים והתקשרתי לאיריס האחות לשאול מה לעשות וחיכיתי שעידו יגיע, ואז היה נראה שאת פוקחת עיניים. דבורה הגיעה וגם עידו ואני לקחתי את ניב והלכתי, לא ידעתי אבל מסתבר שהייתי איתך ברגעים האחרונים. אחרי פחות משעה חזרתי ואמרו לי שזהו. נכנסתי לראות אותך, עוד הייתי קהה מרגשות ובהודיה שזה נגמר ואומרת ברכות לליווי נשמתך. ואז התחילו התמונות של הזיכרונות הטובים ולאט לאט נפתח יותר רגש שמעיז להרגיש פרידה ממך – שבעצם כבר קרתה מזמן, אבל כל עוד הגוף שלך היה פה הייתי עסוקה בלקרוא לך תהילים ולבקש שלא תסבלי ותשתחררי מכאן למקום ראוי לך – וגם את רצית. בשם כל המשפחה, סבתא שלנו, אישה גיבורה, חזקה, חכמה, מוכשרת, מדויקת, אמינה, נאמנה, מסורה לכולם, וכל מה שעשית עשית בשקט שלך ועם מנגינה. בשבילנו את מתנה סבתא, מלאך שלנו, אור שלנו, מאז ומתמיד. אנחנו אוהבים אותך. איזה מזל היה לי שהיית שם בשבילי, אני אוהבת אותך. נראה לי שעכשיו הקשר שלי איתך שוב יהיה יותר קרוב. מה שבטוח אני אהיה יותר רגועה לדעת שאת לא סובלת וכלואה, ומכיוון שזה המצב ואני באמת שמחה בשבילך ניסיתי להבין למה יש לי התפרצויות של בכי שאני לא יכולה לעצור והבנתי שבכי מתקשר אצל בני אדם לעצב – אבל זה לא ככה. אולי מערכת העצבים מחוברת ישירות לנשמה וזה סוג של ניקוי, פורקן של פרידה, הפרידה מין ממדית.
אנחנו משפחה – מעבר לגנים מחוברים ברמה המטאפיזית, האפיגנטית, הנשמתית. היו לי עוד המון תובנות אבל הכי חשובה היא שאני מרגישה מבורכת להיות מקושרת אליך.
לאה בת בלה מימינך מיראל משמאלך גבריאל מלפניך אריאל מאחוריך רפאל ומעליך שכינת האל. בהזדמנות זו אני רוצה לעזור לנשמה של סבתא שלי ככל שניתן.
סבתא, לאה בת בלה אני מבקשת בשם כל הנוכחים וגם אלה שלא , סליחה ממך על מעשים רעים שאולי נעשו כלפיך על ידי מישהו כאן ובכלל, ומביעה מחילה בשמך על מעשים רעים שאולי עשית לאחרים וכן משחררת אותך מן החובות שהיו לך כלפי כל בני האדם שבסביבתך ובכלל. רינת יפעת | |