קיבוץ מענית (רגיל)

ליבנה ואלון יעקב

דף הבית > נא להכיר או תראו אותנו >  ליבנה ואלון יעקב
 
 

נא להכיר - ליבנה ואלון יעקב ושלושת הבנות שלהן – נועם, אור ואביב
 
 היי. זוכרים את המדור להכרות עם אנשים ? הוא חוזר לכבוד ימי הקורונה. הפעם לא רק לתושבים. כל מי שמעוניין להציג את משפחתו, מוזמן לפנות אלי. למה הפסקתי ? כי לא היו תגובות. אז תמיד אשמח לתגובות. בשנים האחרונות הצטרפו תושבים רבים וגם חברים חדשים לקיבוץ מענית. האם אנחנו מכירים אותם? אני לא. בואו נכיר אותם. קצת .אז כל יום אתקשר לאחת המשפחות ואשאל שאלות. לא תמיד אותן שאלות. התוצאה פלוס תמונה תפורסם באתר מענית . התחלתי עם ליבנה ואלון כי יש לי קשר עם ליבנה סביב התפקיד שלה פה בקיבוץ והחלטתי לאתגר אותה להיות ראשונה. היא מיד הסכימה וקנתה את עולמה אצלי. ביקשה שאשלח את השאלות ויענו בכתב. זו גם אפשרות. הנה התוצאה לפניכם. תהנו. נילי שדמי
 

מי במשפחה

אלון - בן 44, עובד משרד הבטחון, בעל תואר שני בעיצוב תעשייתי.

ליבנה - בת 38, בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה ומטפלת בעזרת בעלי חיים. לאחר שנים בעבודה ציבורית עם אוכלוסיות קצה, כעת מטפלת בקליניקה פרטית בפינת חי בשדות ים ובמספר בתי ספר (ביניהם גוונים במועצה). כיום סטודנטית להנחיית קבוצות בבר אילן. במענית אני מחזיקה בתפקיד הממונה על הטרדות מיניות , מרכזת את פרוייקט כיבוד לידה (עם רותם רוזנבאום), חלק מצוות פינת החי ועוד.

נועם – בת 12.5, לומדת במבואות עירון. מתנדבת בעבודה בגנים ובפינת החי. אוהבת לבשל, לטייל ולרכב על אופניים עם חברות.

אור – בת 10 לומדת בניצני רעות. אוהבת לרקוד, לעשות ספורט מגוון ולהיות עם חברות.

אביב – בת 5, גן תמר. אוהבת לצייר, לרקוד ולשחק עם חברות.

במקור אלון מקיבוץ חפץ חיים וליבנה מקיבוץ שער העמקים. עברנו מלא דירות, במלא ישובים וערים עד שהשתקענו כאן לפני כמעט 12 שנה.

הכלבה סמיילי, איתנו כבר כארבע שנים. היא הכלבה הטיפולית שליבנה עובדת איתה. כלבה עם סיפור לא פשוט של חיים ברחוב, לחלוטין חלק מהמשפחה.

- אלון, איך זה להיות בן במשפחה של בנות?

- אני לא מכיר משהו אחר וזה נפלא, כל אחת מהבנות היא עולם ומלואו. מאוד מעניין אצלנו...

אוי קורונה קורונה – משפחה בסגר. מה קשה ומה טוב ?

אלון – בעקבות הקורונה אני עובד במשרה מופחתת, עובד חיוני.

ליבנה – הקורונה חיסלה 90% מהעסק שלי. ממשיכה כמה טיפולים און ליין שזה דבר חדש ומשונה שצריכה להתרגל אליו.

אלון – אני עובד אבל פחות, נהנה מהזמן שנוצר בבית ועם המשפחה. מעריך מאוד את הקהילתיות ואת התנאים שמתאפשרים בקיבוץ במצב הנוכחי.

ליבנה – אני מוטרדת מהנושא הכלכלי ומקריסת מערכת הבריאות ומערכת הרווחה בארץ. באופן אישי הכי קשה לי המרחק מהמשפחה המורחבת, אני מאוד מתגעגעת. יחד עם זאת מצליחה לראות את הטוב ואת ההזדמנויות שנוצרו בעת הזו. מקפידה להזכיר לעצמי שאני בעלת פריבילגיות וכלום לא מובן מאליו.

נועם – מרגישה בינתיים בסדר, יש לי תעסוקות ולימודים. מעריכה את הזמן הפנוי שלי עם עצמי ועם המשפחה.

אור – הכי קשה שאי אפשר להיות עם חברות וגם התבטלה לי מסיבת יומולדת. הכי טוב – שיש הרבה זמן עם המשפחה.

אביב – מתגעגעת לגן אבל כיף בבית ולהישאר בפיג׳מה.

יש אלוהים ? לפעמים ? הוא מעורב במגיפת הקורונה ? יש לכן שיחות איתו ?

ליבנה – אני לא מאמינה באלוהים, אני מאמינה בהשפעה של כל אדם על חייו. אנחנו יצורים אינטגרטיביים, יש בנו גם גנטיקה, גם סביבה, גם את העצמי שלנו, מחשבות, אמונות, רגשות – ובעיני זה מה שיוצר את המציאות של כל אחד מאיתנו.

נועם – אני חושבת שיש משהו, לא ממש אלוהים, אלא משהו שאוסף תקוות ואז דברים טובים מתקיימים. אור – יש אלוהים, שזה משהו שעוזר לראות קשיים ויכול לעזור לדברים לקרות אם מבקשים ממנו.

אביב – יש אלוהים, אני לא יודעת מה זה, אבל אני חושבת שיש.

דעות שקשה לנו לשמוע

אלון – אני חושב שהתרבות שלנו מאוד מתייגת וסטריאוטיפית, אנשים שופטים את האחר לפי תבניות קבועות. אני תמיד מנסה קודם לראות את האחר, לפגוש אותו באמת. אני חושב שהרבה מהדעות שלנו מושפעות מידיעות שלא מייצגות את המציאות, אלא בעלות אינטרסים. צריך לקחת כל מקור מידע בזהירות.

ליבנה – לי מאוד קשה עם דעות שוביניסטיות וחסרות סובלנות. אני פמיניסטית ומתקשה להכיל את האפליה המגדרית וחוסר השוויון וההזדמנויות במדינה. במענית – קשה לי עם ההיררכיה בין החברים לתושבים. יש פה תושבים שמענית היא ביתם במלוא מובן המילה ומצער אותי שאין הסתכלות יותר רחבה על התושבים כחלק מהותי בקהילה.

אור – למדנו בבית ספר על העלייה מאתיופיה ומאוד קשה לי עם גזענות. אני חושבת שצריך תמיד לדבר בנימוס.

אביב -מעצבן אותי שקיפודים מתים.

הפוליטיקה נוכחת בחייכם ? גם עכשיו ?

אלון – מגדיר את עצמי מרכז-שמאל אבל בגדול פשוט סולד מפוליטיקה...

ליבנה – מבחינה פוליטית אני בצד השמאלי של המפה אבל אני ״מצביעה חברתית״. עוקבת אחר עשייה חברתית בעיקר, מאוד מעריכה את שמולי, מיכל רוזין, מרב מיכאלי וסתיו שפיר. נועם – אין לי דעה פוליטית.

אור – אני חושבת שביבי לא טוב כי הוא לא עוזר לאנשים.

מה יהיה ? אחרי הקורונה.

אלון – מקווה שנלמד להוריד את הקצב של מרוץ החיים ונלמד לאפשר יותר זמן עם המשפחה והקהילה. הייתי רוצה לראות איך ממשיכים בהפחתת הזיהום ושנחכים לראות שאפשר גם אחרת, עבודה מהבית למשל. שנשכיל לקחת את הדברים הטובים שצצים עכשיו, ולא לחזור מהר לשגרה הקודמת.

ליבנה – אני מאוד מודאגת מהרמה הכלכלית, כעצמאית ובכלל. מודאגת ממצב מערכת הבריאות והרווחה ומשערת שיקח זמן לשקם את המערכות האלו. מבחינת האקלים, למין האנושי זכרון מאוד קצר ואני פסימית, אני חושבת שמהר מאוד נחזור לסורנו.

נועם – בטוח תהיה תרופה לקורונה, לא יודעת אם נלמד על חשבון החופש הגדול.

אור – יהיה קשה לחזור לשגרה, לקום מוקדם לבית ספר ובטח יהיה קשה בלימודים כי הפסדנו מלא חומר. להורים יהיה קשה לחזור להכין סנדביצ׳ים לבית ספר.

אביב – אני מאוד רוצה לחזור לגן, מתגעגעת לונסה הגננת ולשיעורים של איתי-של-אולה.

משהו אישי שלי (נילי) - גם אני פמיניסטית. ונראה לי שגם הבנות למשפחת יעקוב.

(ליבנה אומרת שגם אלון פמיניסט)

קורונה זה נקבה , לא ? גם מגיפה . הגברים החליטו לתייג אותן כנקבות. בטוח!!!

תודה גדולה למשפחת יעקב.